גלי הקול ומלחמתם במיומות

מאת: אתי דור
בגיל 45 החלה רבקה (שם בדוי) לסבול מדימומים נרתיקיים מרובים וכאבי בטן עזים. פרט לכאבים היא הייתה חרדה מאוד. בבדיקה גינקולוגית במרפאת נשים בקריה הרפואית רמב"ם נמצאה מיומה (שרירן) ברחמה, והיא, כנראה, הייתה הגורם לסבלה. בניגוד לנשים רבות שנאלצות לעבור ניתוח לכריתת רחם כדי להסיר את המיומה, התבשרה רבקה על ידי הצוות הרפואי שהיא נמצאה מתאימה לעבור טיפול חדשני במיומה, באמצעות אולטרסאונד ממוקד מונחה, MRI הנקרא FUS.

בגלל האסטרוגן
מיומה המתפתחת ברחם היא תופעה שכיחה בקרב נשים בגיל הפוריות ובגיל המעבר. לכל אישה שלישית אחרי גיל 40 יש מיומה בשריר הרחם. קיימים אף מצבים שבהם לאישה יש כמה מיומות ברחם. "מדובר בגידול שפיר (לא סרטני) המתפתח ברקמה השרירית של הרחם. המיומה יכולה להיות קטנה אך עלולה להיות גם גדולה מאוד", מסביר ד"ר מיכאל פרידמן, רופא בכיר במחלקת נשים בקריה הרפואית רמב"ם, האחראי על הטיפול החדש בבית החולים. "מיומה גדולה מאוד עשויה לגרום לצמיחת הרחם לממדי היריון".

הקשר בין גודל המיומה ובין התסמינים, כמו דימומים, כאבים, לחץ על איברי האגן ופגיעה בפוריות, מותנה במיקום המיומה. אפשר לעתים למצוא רחם עם מיומה גדולה ללא תסמינים ולעומתו רחם עם מיומות קטנות בהרבה, אך במיקום כזה שגורם לדימומים קשים וממושכים המביאים להתפתחות אנמיה כרונית, ולכן, כמו במקרה של רבקה הם מחייבים טיפול".
בדרך כלל המיומה מתכווצת ואף נעלמת עם הפסקת המחזור ולכן הצורך הטיפולי בה נובע בעיקר בשל התסמינים הנלווים והפגיעה באיכות החיים. למרות שרבקה עברה את גיל הפוריות, היא רצתה לשמר את הרחם ועברה סדרת בדיקות כדי לוודא שתוכל להתאים לטיפול החדשני, ואכן הוא בוצע בהצלחה.

מה גורם להיווצרות מיומה?
ד"ר פרידמן: "מרבית המיומות מתפתחות במהלך שנות הפוריות של האישה ומושפעות מהורמון האסטרוגן המופרש מהשחלות. כמו כן, עודף משקל משמעותי מעלה את הסיכון להתפתחות מיומות. בגיל המעבר, עם ירידת ייצור האסטרוגן, המיומות נוטות להפסיק לגדול ואף עשויות להתכווץ".

האם צורתן הקלינית של כל המיומות זהה?
"קיימים שלושה סוגים עיקריים של מיומות: המיומה הנפוצה ביותר נקראת מיומה תוך דופנית והיא מתפשטת בתוך דופן הרחם וגורמת להגדלה משמעותית שלו. סוג אחר היא מיומה המתפתחת מהחלק החיצוני של דופן הרחם כלפי חלל האגן ונקראת מיומה תת־נסיובית. בנוסף, ישנה מיומה הבולטת כלפי החלל הפנימי של הרחם ונקראת מיומה תת־רירית. מיומה כזאת משפיעה בדרך כלל על כמות הדימום הווסתי ומשכו ועלולה לגרום להפרעות בפריון או להפלות".

מהם התסמינים הבולטים של מיומה?
"התסמינים תלויים במיקומה. אם היא מתפתחת מהרחם החוצה, היא תגרום לגדילה של הרחם וללחץ על שלפוחית השתן המוביל לצורך תכוף במתן שתן, אי שליטה על מתן שתן או חוסר יכולת לרוקן את השלפוחית. בנוסף, לעתים יש הרגשה של לחץ על המעיים הגורם לעצירות, לבטן נפוחה, לכאבים בחלק האחורי של הרגליים ובאגן ולכאב בעת קיום יחסי מין. לעומת זאת, אם המיומה תגדל לתוך חלל הרחם היא תגדיל משמעותית את נפח החלל ותמנע התכווצות תקינה של הרחם (החיונית להפסקת הדימום הווסתי). במצבים אלה ייגרם דימום וסתי כבד וממושך העלול לגרום לאנמיה עקב איבוד דם. במקרים שתוארו לעיל מומלץ לטפל במיומה".

מהם הסיכונים בהימצאות של מיומות?
"תסמיני המיומות הם אלה שפוגמים באיכות החיים של האישה. באשר לסיכונים, יש מצבים שבהםמיומות עשויות לגרום לליקויי פוריות או לחלופין לסיבוכי היריון".

איך מאבחנים מיומות?
"האבחון נעשה בבדיקה גינקולוגית שגרתית, המומלצת לכל אישה פעמיים בשנה, במהלכה הרופא יחוש רחם מוגדל. בדיקות אולטרסאונד ו־MRI (הדמיית תהודה מגנטית) במקרה הצורך מאשרות את האבחנה הראשונית וקובעות את מיקומה ואת גודלה של המיומה. בדיקות נוספות ייתכנו בהתאם לממצאי הבדיקות".

אולטרסאונד ממוקד
עד לפני עשור רווחו בארץ שלוש גישות לטיפול במיומות:
1. גישה שמרנית שכוללת מעקב רפואי והתאמת טיפול תרופתי הגורם להצטמקות המיומה באמצעות דיכוי הפרשת הורמון האסטרוגן מהשחלה. טיפול נוסף הוא התקן תוך רחמי הורמונלי המפריש הורמונים לרחם בצורה מבוקרת. ההתקן משמש גם למניעת היריון וגם לטיפול בדימום וסתי מוגבר.

2. התערבות ניתוחית: "במהלך הניתוח מוסרת המיומה בלבד או שמוסר הרחם", מסביר ד"ר פרידמן. "יתרון הסרת הרחם בכך שהוא מבטל את האפשרות שתתפתח מיומה חדשה, מה שלא קיים בגישות האחרות".

3. חסימת כלי הדם המזינים את המיומה בגישה פולשנית תחת הכוונת רנטגן.

בעשור האחרון הונהגה בעולם ובארץ שיטת טיפול חדשה באמצעות אולטרסאונד ממוקד. השיטה, שהונהגה בקריה הרפואית רמב"ם ואינה כלולה בסל הבריאות, מאפשרת לצמצם את גודל המיומה ולשחרר מהתסמינים שהיא גורמת. בכך ניתן לשפר את איכות החיים באופן ניכר, ועם זאת להימנע מפעולות ניתוחיות ולשמר את הרחם.
לצורך כך חברו ברמב"ם רופאים מומחים ממחלקות שונות, אחיות וטכנאי MRI לצוות מטפל אחד, המשתף פעולה ומטפל בכל אישה באופן פרטני. בעקבות הצלחת השיטה התקבלו במרפאת הנשים פניות של נשים מכל הארץ וגם ממדינות אחרות שביקשו לעבור את הטיפול.

איך הטכנולוגיה הזאת עובדת?
ד"ר סובחי עבאדי, רופא רדיולוג ממכון ה־MRI: "במהלך הטיפול מכשיר האולטרסאונד משדר גלי קול באופן ממוקד תחת הנחיית MRI לנקודה בודדת בקוטר של 10־20 מ"מ על פני המיומה, ואותה מחממים לטמפרטורה של 60־85 מעלות צלזיוס. בחום הזה רקמת המיומה נהרסת. במהלך הטיפול חוזרים על הפעולה מספר רב של פעמים ומרחיבים את האזור המטופל, עד שמרבית המיומה מצטמקת. בסיום הטיפול חוזרים על בדיקת MRI כדי לבדוק כמה מנפח המיומה טופל בהצלחה. במהלך השבועות והחודשים שלאחר הטיפול, הגוף סופג את הרקמה ואת התאים שנהרסו.

הטיפול מבוצע תחת טשטוש, נמשך כארבע שעות, ואורכו תלוי בגודל המיומה. דרגת הכאב בינונית ולמטופלת יש אפשרות לשלוט על הפעולה באמצעות לחצן ידני. "לרוב, הנשים מציינות במהלך הטיפול כאב הדומה לכאב וסת עם התכווצויות ברחם. זמן ההתאוששות קצר וכמעט אין סיבוכים. מניסיוננו כבר למחרת מרבית הנשים חוזרות לחיי שגרה ולכל היותר הן מדווחות על כאבי גב קלים כתוצאה משכיבה ממושכת על הבטן או תחושת אי נוחות באזור האגן".

לדבריו, מלבד ההימנעות מניתוח ושימור הפוריות, מחקרים הראו ש־90% מהמטופלות חוות שיפור בתסמיני המיומות במהלך חצי שנה לאחר הטיפול ושיפור ניכר באיכות חייהן. יש לציין שבמצבים מסוימים, כאשר המיומה גדולה, לעיתים מתעורר צורך בטיפול נוסף.
האם כל אישה יכולה לעבור את הטיפול?
"לא. הטיפול אינו מתאים לכל אחת, ורק לאחר בדיקת רופא, אולטרא סאונד ו־MRI, אפשר לקבוע התאמה לטיפול. ההתאמה תלויה גם במבנה הרחם, במיקומו ובמספר המיומות".


ליווי אישי
עם הצוות הרפואי במרפאת הנשים, האחראי על הטיפול ב־FUS, נמנות גם האחיות המתאמות את הטיפול, נורית אריאל ומיכל מרקוביץ. הן מלוות את המטופלות באופן אישי מתחילת התהליך ועד סופו ונותנות מענה לכל שאלה או התלבטות. נורית אריאל: "כבר במפגש הראשוני אנו מדריכות ומכוונות את הנשים הפונות ובכך מאפשרות להן להבין טוב יותר את התהליך העומד בפניהן ולהיות מוכנות רגשית לטיפול".