מחלות כבד כרוניות - הפטיטיס C

מאת: פרופ' יעקב ברוך, מנהל יחידת כבד, הקריה הרפואית רמב"ם

קשה להאמין, אבל עד לפני 17 שנים כלל לא הכירו את מחלת ה'הפטיטיס 'C. רק ב-1989 התגלה הנגיף ואז גם התברר עד כמה נפוצה המחלה. מעריכים, שכ- 170 מיליון בני-אדם בעולם כולו סובלים ממנה כיום.

'הפטיטיס 'C, המוכרת יותר כמחלת הצהבת מסוג C, הינה דלקת בכבד הנגרמת על ידי וירוס המכונה ''HCV. עד היום תוארו כ- 6 סוגים שונים של הוירוס, והשכיחים מביניהם נקראים 'גנוטייפ 1, 2 ו-3', כאשר 'גנוטייפ 1' הוא הגורם הנפוץ יותר של המחלה.

ללא טיפול עלולה המחלה לגרום למחלת כבד כרונית עד כדי צורך בהשתלת כבד ויש לה קשר ישיר להתפתחות סרטן בכבד. זוהי מחלה מידבקת, שהייתה קיימת הרבה שנים בכל העולם, כאשר ישנם עדיין אזורים שלמים ומדינות, כמו אפריקה ומזרח אירופה, בהם ריכוזי המחלה גבוהים במיוחד.

בישראל, מספר החולים במחלה גבוה יחסית להרבה מדינות בעולם, בעיקר בשל מוצאם של חלקים מהאוכלוסייה ממדינות בהן המחלה נמצאת בשכיחות גבוהה, כמו מזרח אירופה.
אין חיסון נגד הפטיטיס C, אך הטיפול במחלה מגיע כיום לאחוזי הצלחה גבוהים.



הפטיטיס C

ביטויי המחלה
הביטוי העיקרי של המחלה הוא דווקא היעדר התסמינים עד לשלביה המאוחרים. אנשים יכולים לחיות שנים עם הנגיף בכבד מבלי שירגישו בקיומו ומבלי שיהיו מודעים לעובדה שהם חולים בהפטיטיס C. יש לזה משמעות עצומה, כי הגורם המרכזי לגילוי המחלה הוא בעצם המודעות לקיומה.

הסימפטומים מופיעים רק שנים מאוחר יותר, לעיתים בצורת מחלות אחרות המלוות את המחלה, כמו דלקת פרקים, מחלות בלוטות התריס וסוכרת.



מהלך המחלה
אחרי ההדבקה כ- 80% מהחולים יפתחו דלקת כבד בדרגות חומרה שונות. בכ- 20% מתוך ה-80% תתפתח לאחר שנים רבות שחמת כבד, במידה שלא יטופלו, או שלא יגיבו לטיפול. אצל כמחצית מהנדבקים, הנגיף נמצא בכבד ובדם ומתפתחת דלקת כבד קלה, ללא סיבוכים כלשהם גם לאורך זמן. כ- 20% מסך הנדבקים יחלימו באופן עצמאי.

סרטן כבד הוא אחד הסיבוכים של המחלה וקורה במיוחד אצל מי שפיתח שחמת כבד. מסיבה זאת יש צורך במעקב מסודר הן של בדיקות דם והן של אמצעי הדמייה.


איך נדבקים במחלה
בעבר נגיף המחלה הועבר מאדם לאדם בעיקר דרך דם ומוצריו וכיום בדקירות, בדומה לדרכי ההדבקה ממחלת האיידס. אך חשוב להבין, שזוהי מחלה עם יכולת הדבקה נמוכה, הנגרמת רק כאשר מועברות כמויות גדולות של דם מזוהם לאדם אחר. הדרכים להידבק במחלה הם:

עירויי דם המזוהם בנגיף
עד שהתגלתה המחלה זו הייתה הסיבה השכיחה להידבקות. רק לאחר שהתגלה הנגיף ניתן היה לבדוק את הימצאותו במנות הדם. כך שהסיכון בהעברת הנגיף בעירוי דם שעמד על כ- 10%,מתרחש כיום רק במקרים נדירים.

שימוש בתוצרי דם מזוהמים
מדובר על תוצרי דם שלא עברו זיהוי, בעיקר מהתקופה לפני שהתגלתה המחלה.

חתכים בכלי דם בעור
חתכים בכלי דם בעור עלולים לחשוף את הנחתך לנגיף.

חשיפה חוזרת לדקירות
חשיפה חוזרת לדקירות, כמו על ידי מחטים נגועות ולכן נפוצה המחלה בקרב מזריקי סמים. אולם, מכיוון שדרושה כמות גדולה של דם להדבקה, הסיכוי להדבקה מדקירה חד פעמית של מחט הוא פחות מ-3% . אגב, חשיפה לדקירות כוללת גם קעקועים, פירסינג וכד'.

יחסי מין
יחסי מין איננו גורם מוביל להדבקות. במרפאת הכבד ברמב"ם, לדוגמא, לא נרשמה אפילו הדבקה אחת שנגרמה מיחסי מין. אך עדיין קיים סיכוי של כ- 3% להדבקה במחלה ממגע מיני עם אדם הנושא את הנגיף. אין לנו המלצה גורפת לשימוש בקונדומים ביחסי מין בין בני זוג כשאחד מהם נגוע.

בלידה
הסיכון של הילוד להידבק בוירוס מהאם היולדת הוא קטן ואינו עולה על 4%.


מי נמצא בקבוצת סיכון

• אנשים שמוצאם ממדינות בהן המחלה בשכיחות גבוהה, כגון: מזרח אירופה, צפון אפריקה, המזרח הרחוק.
• אנשים שקיבלו עירויי דם לפני שהתגלתה המחלה ולפני שהחלו לבדוק את מנות הדם לנוכחות הנגיף (1992).
• חיילים שנפצעו בצבא לפני שהתגלתה המחלה וקיבלו עירויי דם (פצועי מלחמות, לדוגמא).
• משתמשי סמים הנלקחים בהזרקה, כמו הרואין, לדוגמא.
• מי שעשו קעקועים או פירסינג נמצאים גם הם בקבוצת הסיכון, למרות שמדובר בסיכון קטן (בסביבות ה-4%).
  

הכבד ומערכת העיכול

טיפול במחלה
רק בשנים האחרונות הצליחו להגיע לטיפול המצליח לסלק לגמרי את הוירוס מהדם וכמעט לחלוטין מהכבד עצמו. הטיפול מבוסס על תרופה הנקראת 'אינטרפרון' וניתנת בזריקה, בשילוב עם כדורי 'ריבאווירין'. בתכשירים חדשים יותר קשרו את ה'אינטרפרון' לחומר הנקרא 'פוליאתילן גליקול' (PEG), המשהה את פירוק התרופה וכך מאפשר לשמור על רמות גבוהות שלה בדם לאורך זמן. הקישור ל- PEG מאפשר לטפל בחולים באמצעות זריקת 'אינטרפרון' אחת בשבוע בלבד.

בהפטיטיס C מסוג 'גנוטייפ 1', שיעור הצלחת הטיפול הוא 50%. בחולים עם גנוטייפ 2 ו-3 מגיע שיעור ההצלחה לכ-80%.
ככל שמטפלים מוקדם יותר וקרוב יותר לזמן ההדבקה, סיכויי ההחלמה גדלים, וגם גיל צעיר הינו גורם חשוב להצלחת הטיפול.


איך ינהג אדם שנדבק
אדם שנדבק בנגיף או שחושב שנדבק בנגיף צריך לפנות למרפאה המתמחה בתחום מחלות הכבד. עליו להימנע משתיית אלכוהול, על מנת לא להחמיר את מהלך המחלה. אסור לו לתרום דם. יש להודיע על המחלה לרופא השיניים ולכל רופא אחר המטפל בו. אסור לו לחלוק עם אדם אחר סכין גילוח, מברשת שיניים או קוצץ ציפורניים ובטח שלא מזרק. אין הכרח להשתמש בקונדום כי ביחסי מין שיעור ההידבקות זניח. אין צורך בכלי אוכל נפרדים ואפשר להתנשק ללא חשש להדבקה. כמו כן, רצוי לקבל חיסון נגד צהבת A ו B. שמירה על משקל גוף תקין גם היא חשובה, היות ששילוב של כבד שומני וזיהום ב- HCV גורם להאצת מחלת הכבד.


למי מומלץ להיבדק
כל אדם המעוניין בכך יכול לעבור בדיקה לגילוי הנגיף בכבד. מדובר בבדיקת דם פשוטה למדי. כמובן, שהבדיקה מומלצת במיוחד לאנשים הנמצאים בקבוצות הסיכון שהוזכרו לעיל.

הדבקה בקרב עולים חדשים
"גורם הסיכון מספר אחד בישראל הוא ארץ המוצא", טוען פרופ' יעקב ברוך, מנהל יחידת​ הכבד בקריה הרפואית רמב"ם, "מספרם הגבוה של החולים בהפטיטיס C בישראל, נובע מריבוי האוכלוסייה שהגיעה ממדינות מזרח אירופה. כ-4% מהעולים ממדינות אלו נושאים את הנגיף".

הרפואה במדינות מזרח אירופה נהגה להשתמש בדם ובמוצריו הרבה מעבר למקובל במדינות המערב. 'פורונקלים', למשל, טופלו בהזרקות דם, לנשים שהתקשו להיכנס להיריון -היה נהוג לתת דם מבעליהן, כך גם נהגו בתינוקות שנולדו עם בעיות רפואיות. בנוסף, השימוש בכלי רפואה חד פעמיים נכנס לשימוש במדינות מזרח אירופה הרבה אחרי המערב.

קיים ויכוח בין הרופאים ומוסדות הבריאות איך לתקוף את הבעיה. הגישה השלטת כיום נמנעת מקריאה ישירה לכל יוצאי מדינות מזרח אירופה לבוא ולהיבדק, בגלל החשש מיצירת סטיגמות.

"לפי דעתי, יש לקרוא ישירות לכל יוצאי מדינות מזרח אירופה לבוא ולהיבדק", טוען פרופ' ברוך, "לא רק אלו שקיבלו עירויי דם, גם אלו שרק קיבלו טיפול רפואי בסטנדרטים שהיו נהוגים שם והם פשוט לא מודעים לכך, שקיים סיכוי שהם נושאים את הנגיף".


הפטיטיס C - לטפל או לא לטפל?
לא מעט אנשים הנושאים את נגיף ה'הפטיטיס C' מתלבטים האם לקבל טיפול נגד המחלה. הם בריאים בגופם, לא מרגישים חולים, הסטטיסטיקה נותנת להם סיכוי של 50 אחוז שלא יקרה להם כלום, אך בכבד שלהם נמצא הנגיף.

הטיפול נגד נגיף ה'הפטיטיס C' איננו טיפול קל. ה'אינטרפרון', המשמש לטיפול בנגיף, הוא החומר שהגוף מפריש במטרה להגן עלינו מפני וירוסים. כשאנו חולים בשפעת אנו מרגישים את האפקט של האינטרפרון שהגוף שלנו מפריש – חום, כאבי פרקים ושרירים והרגשה כללית של שפעת. לכן, בכל פעם שהמטופלים מקבלים זריקה של האינטרפרון הם מרגישים חולים במשך יומיים-שלושה, כמו בשפעת.

לאינטרפרון יש מגוון רחב של תופעות לוואי, חלקן חמורות יותר מתסמיני שפעת, כמו פגיעות במערכת העצבים, פגיעות בעיניים ועוד. אך עם הפסקת הטיפול נעלמות, בד"כ, גם תופעות הלוואי.

פרופ' ברוך: "בקרב מרבית הרופאים העוסקים בתחום, אין כל ספק, שלמרות תופעות הלוואי של התרופה, מניעת התפתחות המחלה מצדיקה את קבלת הטיפול. חשיבה זאת מתבססת על כך, שאין לנו קריטריונים ברורים מי מועמד, בסופו של דבר, לפתח מחלה קשה כעבור עשרות שנים ומי לא. התוצאות הטובות המושגות כיום בחלק ניכר מהחולים, תומכות בגישה אקטיבית לטיפול".