אבא שלי, אליהו סלומון (אלי), היה איש מלא אהבה.
אהבה לאמא שלי, עתליה סלומון, אהבה לחיים, לטבע, לאמנות וליצירה.
אהבה עמוקה לבני אדם ולארץ ישראל.
אליהו (אלי) סלומון
הוא שירת כסגן בחיל השריון וכמפקד טנק. לאחר שסיים את שירותו הסדיר ואף למד בקליפורניה, חזר ונקרא למילואים עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים.
ביום י"ז בתשרי תשל"ד, 17 באוקטובר 1973, נפל בתעלת סואץ בעת מילוי תפקידו כמפקד טנק, במהלך קרב קשה.
אני נולדתי חודש אחרי, ועל אף שלא זכיתי להכיר אותו במובן הפיזי, אני חשה את נוכחותו בחיי ובדרכי.
האומץ שלו, תחושת האחריות והאהבה העמוקה לחיים ולארץ – מלווים אותי בעשייה שלי כיוגה-תרפיסטית ומורה ליוגה ברמב״ם.
מתוך אותה רוח אני ממשיכה לבחור בקדושת החיים – עבור בני, עבור המטופלים שלי, ועבור כל מי שאני פוגשת בדרכי.
יהי זכרו ברוך.
מי ייתן ונזכה לימים של שלום, נחת וריפוי.
אביה של יאמינה סלומון , ממחלקת שיקום ילדים .