איליי גבריאל אטדגי

כבר בילדותו, בימי בית הספר היסודי, היה איליי ילד פעלתן, סקרן ושובב, כזה שתמיד היה במרכז העניינים, מוקף חברים. חיוכו הרחב, שידע להמיס כל לב, היה כרטיס הביקור שלו – אור קטן שהפך ללהבה גדולה עם השנים. הוא היה ילד של נתינה, שתמיד ידע לעודד, לחזק ולהצחיק, והקסם האישי שלו השאיר חותם על כל מי שהכירו.

איליי היה עמוד תווך למשפחתו ולחבריו – נפש נדירה שהקרינה טוב לב, רגישות ותבונה עמוקה. הוא היה לוחם בנשמה, אדם שהקדיש את חייו לאחרים, ושמו נחקק בלבבות לא רק בשל גבורתו אלא גם בזכות האנושיות החמה שלו.

ביקוריו של איליי אצל הסבא והסבתא  בשעות המעטות שהיו לו היו בבת עיניו .
אני, אמא שלך, מבקשת רק עוד רגע אחד, רק עוד חיבוק אחד, לשמוע שוב את קולך קורא לי "אמא" ,  לראות את החיוך שלך שמאיר הכול.

אני מביטה בתמונות, שומעת את צחוקך מהדהד בזיכרונות, מנסה לאחוז בך דרך הכאב. הלב שלי שייך לך לנצח, בני האהוב, ואתה חי בי, בכל נשימה, בכל פעימה.

החיוך  האמיתי שלך,  מבטו החכם וליבך הפתוח יישארו חקוקים בלב כל מי שזכה להכירך.

איליי לא רק נפל כגיבור – הוא חי כגיבור.

זכרו יישאר נצחי, מהדהד ברוח, באדמה שאהב כל כך, ובכל לב שיזכור.

לא נשכח את הסיסמה שהטביע בספר המפקד
"ההחלטה לעשות יותר מהאחר".
 
איליי גבריאל אטדגי נפל בקרב ביום כ"ב בכסלו תשפ"ה (23.12.2024).
בן  22  בנופלו.
הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.
בנה של אתי אטדגי, ממכון הרנטגן .