כתבות

מדריך עזרה ראשונה למצבי חירום שונים

תאריך פרסום: 01/02/2009 | מאת:רמב"ם

מגזין 'אדם' מגיש לכם מדריך והוראות בסיסיות להגשת עזרה ראשונה במצבי חירום שונים.
והפעם: עזרה ראשונה לילד הפצוע (כתבה שנייה בסדרה)

ילד חולה
מתוך: המדור לחיים בריאים

ייעוץ רפואי: ד"ר איתי שביט, מנהל היחידה לרפואת ילדים דחופה, "מאייר" - בית החולים לילדים, הקריה הרפואית רמב"ם
ילדים אינם מבוגרים קטנים.
א. המבנה האנטומי של דרכי האוויר בתינוקות הוא שונה: למשל, הלשון גדולה יחסית לחלל הפה, הלרינקס (פתח הנשימה העליון) הוא קדמי וגבוה ופיתחו צר יחסית - כל אלו עלולים להקשות על שמירת נתיב האוויר. 
ב. איברי הבטן הפנימיים, בפרט הטחול והכבד, קדמיים ופחות מוגנים על ידי קשת הצלעות ולכן התינוק חשוף יותר לפגיעות בטן. פגיעת רכב נוסע בילד צעיר או בתינוק תגרום כמעט תמיד לפציעה רב-מערכתית (פגיעה במספר איברים) ובמקרים רבים לדימום תוך בטני.  
ג. נפח הדם קטן יותר. אצל מבוגר נפח הדם הוא כ-5 ליטר. לעומתו בתינוקות ובילדים צעירים, נפח הדם הוא הרבה פחות מזה (למשל לתינוק בן שנה יש נפח דם כולל של כ-800 סמ"ק). לכן, איבוד דם, אפילו בכמות קטנה, עלול להביא להתפתחות הלם תת-נפחי אצל תינוקות במהירות רבה. 
ד. לחצי ההנשמה שונים בין ילדים למבוגרים, ולכן יש להנשים ילדים במכשיר הנשמה ידני המתאים לגילם ולגודלם.
ה. השמירה על חום הגוף של הילד אינה יעילה כמו אצל מבוגר, ולכן יש לדאוג לחימום התינוק הפצוע בהקדם.
ו. ילדים ותינוקות שהם בהכרה מלאה לאחר פציעה, סובלים מחרדה ניכרת, בפרט אם הם כאובים מאוד. יש להתייחס גם לכאב ולחרדה של התינוק כחלק מהטיפול הכולל בפציעה. תינוקות אינם מבינים את מהות הכאב ואינם מסוגלים לקשר בין עוצמת הכאב לבין חומרת הפציעה, לכן הם בדרך כלל יבטאו חרדה גדולה. לכך יש להוסיף את חרדת הנטישה הקיימת באופן טבעי בגיל צעיר. מכאן נובעת החשיבות העצומה להפגיש את ההורים עם התינוק בהקדם האפשרי, מיד לאחר ייצובו הראשוני. 
המטפל בילד יפנה אליו ברגישות, יציג את עצמו, ישאל לשמו, ישתדל לחייך אליו ולהסביר לו בהקדם האפשרי מה קרה. חשוב להדגיש בפניו ברוגע כי אנחנו שומרים עליו ודואגים לו, ולפרט היכן הוריו נמצאים ברגע זה (אם אינם ליד מיטתו). לתינוקות מתחת גיל שנה וחצי בערך, יהיה קשה לתת הסבר "קוגניטיבי" מסוג זה ולכן הדגש יהיה על טון מרגיע.
 
הבדיקה הראשונית
בדומה למבוגר, המפתח להצלת חייו של ילד / תינוק נפגע טראומה, הוא הבדיקה הגופנית והאבחון המהיר של מצבים מסכני חיים. שיטת הבדיקה נכונה לכל סוגי הפגיעות ומטרתה - לאתר במהירות גורמים שיש בהם סכנה מיידית לחיי הנפגע ולטפל בהם. בשלב הראשון של ההערכה אין חשיבות לאבחון המדויק של מקום הפגיעה (למשל איזו עצם בדיוק נשברה), אלא לבדוק האם נשקפת סכנה מיידית לילד הפצוע. 
סדר הבדיקה הוא קבוע ומטרתו לאתר מצבים מסכני חיים. הסדר זהה אצל מבוגרים ואצל ילדים*.
 
כדי לזכור את שלבי הבדיקה מומלץ להיעזר בשיטת הא'-ב' האנגלי -  A,B,C,D, E:
אם במהלך כל שלב משלבי הבדיקה הראשונית מאבחנים בעיה המסכנת את חיי הנפגע, מפסיקים את הבדיקה ועוברים לטיפול מיידי בבעיה כדי להציל את חייו.
* סדר הבדיקה נקבע בקורס הטיפול המתקדם בטראומה (ATLS) של ארגון הכירורגים בארה"ב.
 
Airways  – A : פתיחת נתיב אוויר וקיבוע עמוד השדרה הצווארי
הסכנה העיקרית בפציעות היא הפרעה לנתיב באוויר או הפסקת נשימה. זו הסיבה העיקרית לתמותת ילדים כתוצאה מפציעה. מרגע הפסקת הנשימה ועד שנגרם נזק מוחי בלתי הפיך חולפות כארבע דקות. לכן מתחילים בבדיקת דרכי האוויר. אם דרכי האוויר חסומות, אין להמשיך בבדיקה הכללית, אלא יש לפתור מיידית את הבעיה הדחופה הזו (אין טעם לקבע שבר או לחפש שטפי דם אם התינוק אינו נושם ולא נכנס אוויר לריאות). מאחר והמבנה האנטומי של דרכי האוויר בילד צר מזה של המבוגר, דרכי האוויר עלולות להיחסם מהר יותר. יש לנקות הפרשות מהפה (קיא, דם), ולבצע הנשמה אם אין נשימה עצמונית. בכל מהלך הטיפול בדרכי האוויר יש להקפיד שלא לטלטל או להזיז שלא לצורך את עמוד השדרה הצווארי. מחשש שקיימת בו פגיעה והפעלת כוח בהזזה מיותרת עלולה להחמיר את הפגיעה. 
לאחר פתיחת דרכי האוויר, יש לקבע את עמוד השדרה הצווארי באמצעות צווארון קשיח-למחצה, לוח גב או לאלתר קיבוע על ידי שמיכה המגולגלת כ'ספר תורה'. צינור תוך-קני יחדיר אך ורק רופא.
 
Breathing – B : בדיקת תקינות הנשימה והנשמה מתאימה
ילדים נושמים בקצב מהיר יותר מאדם מבוגר, הנושם בקצב שבין 12 ל-16 נשימות לדקה. כאשר ילד נמצא במצוקת נשימה רואים את זה היטב: הוא נלחם כדי לנשום, מזיז את הראש עם כל נשימה, מאמץ את שרירי הצוואר והחזה, קצות הנחיריים נפתחים, השפתיים, הפנים וקצות האצבעות מכחילים, והנשימה רועשת ומלווה בקול גבוה.
ברוב המקרים, מבט אחד על בית החזה (לאחר שהוסרו הבגדים), מספיק כדי לבדוק האם הילד נושם והאם הנשימה שלו יעילה - בית החזה מתרומם ושני צדדיו מתרוממים לאותו הגובה, הצלעות זזות כלפי מעלה והסרעפת יורדת. 
יש גם לבדוק האם אוויר אכן יוצא מריאותיו. מקרבים את הלחי או כף יד פתוחה אל פיו או אפו של הילד, כדי לחוש בזרם האוויר הננשף. אם חשים באוויר היוצא רק בקושי וכמעט שלא רואים את תנועות בית החזה - יש לקבוע כי הילד אינו נושם כראוי ולהתחיל להנשים אותו מיד. יש להמשיך בפעולת ההנשמה עד שהילד נושם ספונטנית ותהליך החמצון, המתבטא בצבע עורי ורדרד או אדמדם, תקין. 
 
Circulation - C  :בדיקת תקינות מחזור הדם ועצירת שטפי דם
במידה ורואים שטף דם חיצוני, יש לעצור אותו ע"י לחיצה ידנית ישירות על מקום הדימום. כפי שהוסבר, לילדים יש נפח דם קטן יחסית ולכן איבוד הדם עלול לדרדר אותם במהירות למצב של הלם תת נפחי. לכן, הכרחי להחזיר את נפח הנוזלים מהר ככל האפשר ע"י החדרת עירוי ורידי. פעולת ההחדרה של צנתר לווריד בתינוקות צעירים, יכולה להיות בעייתית מבחינה טכנית ואסור שתשהה את הפינוי של התינוק הפצוע לבי"ח. פעולה זו יבצעו אך ורק רופא, פרמדיק, או חובש שהוסמך לכך.  
בדיקה מהירה של שלושה פרמטרים יכולה לתת תשובה האם יש מספיק דם במחזור הדם כדי לקיים את חמצון רקמות הגוף: 
1. צבע עור הפנים - חיוור ואפרפר הוא סימן לאובדן דם. ורדרד הוא המצב הנורמלי.
2. הדופק – עולה מאוד בשלב הראשוני של איבוד הדם. 
3. מצב ההכרה – ככל שמאבדים דם, גובר הבלבול ואי-השקט עד איבוד ההכרה. 
 
 Disability – D :הערכה נוירולוגית: הערכת תקינות התגובה העצבית
ההערכה הראשונית של מערכת העצבים מתבססת על בדיקת מידת הערנות של הילד הפצוע, פתיחת עיניים, תגובתו לגירוי מילולי (קריאה בשמו, לדוגמא), ולגירוי כאב. 
כדאי לנסות להתרשם גם מגודל האישונים ולבדוק האם הם שווים, לבדוק האם הילד מניע גפיים והאם הוא מניע אותם באופן סימטרי בשני הצדדים (למשל, מניע את יד שמאל ורגל שמאל אך אין תנועה בפלג הגוף הימני). 
 
 Evacuation – E   : פינוי
חשוב מאוד: כל ילד קטן החשוד שנפגע - יש לראות אותו כאילו הוא פצוע קשה, ולפנות אותו בהקדם לבי"ח. הדיווח למגן דוד אדום (מד"א) צריך להיעשות בהקדם האפשרי. 
ניידת של מד"א תפנה כל ילד החשוד לפציעה קשה לביה"ח המתאים. לבתי חולים שמוגדרים כמרכזי טראומה, כמו רמב"ם, יש את כל האמצעים והיכולות לטיפול רב-מערכתי בילדים פצועים קשה (למשל, חשוב שילד פגוע ראש יגיע לבי"ח שיש בו מחלקה נוירוכירורגית ומחלקה לטיפול נמרץ ילדים).