כתבות

הפרעות שינה

תאריך פרסום: 01/09/2004 | מאת:רמב"ם

איך תמנעו הפרעות שינה מילדיכם? מה לעשות כשהילד מפסיק לנשום בשינה? כיצד להקנות לילד הרגלי שינה נכונים?

הפרעות שינההפרעות שינה

מאת: פרופ' גיורא פילר, מנהל היחידה להפרעות שינה בילדים, 'מאיי​ר' - בית החולים לילדים, הקריה הרפואית רמב"ם

לשינה תפקידים רבים וחשובים. היא שומרת על ערנות וחדות המחשבה במשך היום, מייצבת את מצב הרוח, שומרת על תפקודן של מערכות חשובות בגוף, כולל מערכת שמירה על הטמפרטורה, מערכת חילוף החומרים והמערכת החיסונית והיא חשובה גם לתהליך הגדילה.

לפיכך, ילדים הסובלים מהפרעות שינה עלולים לסבול מפגיעה בכל אחד מהתפקידים הנ"ל. הם נוטים להיות נמוכים יותר, לחלות יותר במחלות זיהומיות שונות, לבקר יותר במרפאות ובבתי חולים ולסבול מהישגים נמוכים יותר בלימודים.

נדודי שינה - הקניית הרגלי שינה נכונים
נדודי שינה מתאפיינים בקשיי הרדמות, יקיצות מרובות משינה, קשיי הרדמות לאחר התעוררויות בלילה ועייפות יומית. נדודי שינה אצל ילדים ומתבגרים נובעים לעיתים תכופות ממחלות גופניות או ממתח נפשי כתוצאה ממחשבות טורדניות.
אצל תינוקות, מאידך, הסיבה השכיחה ביותר לנדודי שינה הינה אי הקניית הרגלי שינה נכונים. תינוקות רבים מורגלים להירדם תוך כדי הנקה או תוך כדי נענוע בעגלה. התינוקות מתרגלים לכך ולמעשה נוצרת התניה כזו שהם לא יכולים להירדם ללא עזרה.

נדודי שינה התנהגותיים אילו, לא גורמים בד"כ, לפגיעות המוזכרות, אבל זו ההפרעה השכיחה ביותר באוכלוסיה והמפריעה ביותר להורים.
מחזורי השינה אצל תינוקות נמשכים כשעה ובין מחזור למחזור קיימת התעוררות נורמאלית לזמן קצר. תינוק שאינו יודע להירדם לבד, מתעורר במעברים בין מחזורי השינה ומתחיל לבכות עד שהוא מקבל את הגורם איתו הוא רגיל להירדם (כגון יניקה או נענוע).

הטיפול המקובל הוא ללמד את הילד להירדם לבד והשיטה המקובלת ביותר נקראת שיטת הביקורים התכופים. על פיה על ההורים להניח את הילד במיטתו בעודו ער, לבצע "טקס לילה טוב" קבוע כל לילה, לכבות את האור ולצאת מהחדר. התינוק צפוי כמובן להביע את מחאתו בבכי ניכר, אליו מגיבים ההורים ע"י ביקורים תכופים (בתחילה כל 3 דקות) לפרקי זמן קצרים. שיטה זו מציבה לתינוק גבולות ועשויה גם לעזור להתפתחותו במישורים אחרים.
יש להיות נוקשים מאוד! אחרת הטיפול נכשל. בלילה הראשון לטיפול זה, התינוקות מתקשים לקבל את הטיפול ובוכים בחוזקה למשך זמן רב. אך מיום ליום משך הבכי מתקצר ובתום מספר ימים עד שבוע, המסר הועבר והתינוק למד כי לצורך ההרדמות הוא אינו זקוק לכל עזרה. גם כאשר יתעורר התינוק בין מחזור שינה אחד למשנהו הוא לא יבכה, והתוצאה תהיה שיפור ניכר ברציפות שנתו ובאיכות שנת ההורים.

טיפול זה צריך להיעשות תחת בקרה כמובן, ולוודא תחילה כי אין גורם גופני (כגון כאבי בטן, גזים, רעב, צמיחת שיניים) או מחלה, הגורמים לתינוק לקשיי הרדמות או יקיצות. יש לזכור כי תמיד עדיף למנוע התפתחות של הפרעות שינה מאשר לטפל בהן אחר כך.
החל מגיל שנתיים הטיפול משתנה היות והילד ישן כבר במיטת נוער וניתן לדבר איתו. הטיפול נעשה יותר קוגניטיבי אך עדיין במישור של שכר ועונש.
רק לעיתים רחוקות הפרעה התנהגותית כמוזכרת (הרדמות תוך נענוע או במיטת ההורים וכד'), גורמות לחסך שינה ופגיעה בתפקודיה. הילדים בסופו של דבר, מקבלים את כל השינה לה הם זקוקים.



שנת יתר - דום נשימה בשינה
מדובר בילדים שישנים שעות רבות מאוד, בד"כ משמעותית יותר מהממוצע בגילם ובכל זאת סובלים מעייפות יומית על כל השלכותיה, ורוצים לישון עוד ועוד.קיימות מספר מחלות שגורמות לילדים לשנת יתר, כולל מחלות אנדוקריניות (הורמונאליות), חבלות ראש, ותרופות שונות, אך המחלה השכיחה ביותר בקבוצה זו הינה דום נשימה בשינה. מחלה זו בילדים נובעת על פי רוב מהגדלה של האדנואיד (הפוליפים) והשקדים, ומתבטאת בנחירות, קשיי נשימה בשינה, נשימה בפה פעור, כשבד"כ הראש מוטה לאחור, ולעיתים ההורים ממש מבחינים בהפסקות נשימה בשינה. ההפרעה פוגעת באופן ניכר באיכות השינה ולכן הילדים עייפים ורוצים לישון עוד ועוד (שנת יתר), מתקשים בלימודים, רגזניים, כעוסים, הם בד"כ נמוכים יותר ונוטים יותר לחלות במחלות שונות. במרבית המקרים כריתת אדנואיד ולעיתים גם שקדים פותרת את הבעיה.

מדובר בילדים שישנים שעות רבות מאוד, בד"כ משמעותית יותר מהממוצע בגילם ובכל זאת סובלים מעייפות יומית על כל השלכותיה, ורוצים לישון עוד ועוד.

קיימות מספר מחלות שגורמות לילדים לשנת יתר, כולל מחלות אנדוקריניות (הורמונאליות), חבלות ראש, ותרופות שונות, אך המחלה השכיחה ביותר בקבוצה זו הינה דום נשימה בשינה. מחלה זו בילדים נובעת על פי רוב מהגדלה של האדנואיד (הפוליפים) והשקדים, ומתבטאת בנחירות, קשיי נשימה בשינה, נשימה בפה פעור, כשבד"כ הראש מוטה לאחור, ולעיתים ההורים ממש מבחינים בהפסקות נשימה בשינה.

ההפרעה פוגעת באופן ניכר באיכות השינה ולכן הילדים עייפים ורוצים לישון עוד ועוד (שנת יתר), מתקשים בלימודים, רגזניים, כעוסים, הם בד"כ נמוכים יותר ונוטים יותר לחלות במחלות שונות. במרבית המקרים כריתת אדנואיד ולעיתים גם שקדים פותרת את הבעיה.


הפרעות בתזמון השינה
אלו הן הפרעות שינה הנובעות מכך שהנטייה לשינה, או המוכנות הגופנית לשינה, אינן מתואמות עם המוסכמות החברתיות וזמני השינה הרגילים. הפרעה זו שכיחה במיוחד בקרב בני נוער אשר נוטים להירדם מאוחר ואז מתקשים להתעורר בבוקר.
השעון הביולוגי מווסת באופן נורמאלי ע"י הורמון המלטונין המכונה גם 'הורמון החושך'. הפרשתו מתחילה בד"כ עם רדת החשיכה ויורדת בשעות הבוקר המוקדמות.

בני נוער המתרגלים להיכנס לישון מאוחר מפתחים שעון ביולוגי דחוי בו הפרשת המלטונין מתאחרת. כך שאפילו אם הם מנסים להירדם בשעות הרגילות, גופם איננו מוכן לכך. במקביל, בזמן בו עליהם לקום בבוקר רמת המלטונין בגופם עדיין גבוהה והם מתקשים להתעורר.
הטיפול בנערים ונערות אלו הינו בד"כ, הדרכה לשיפור הרגלי השינה וחשיפה נכונה לאור ולחושך. לעיתים נעזרים לזמן מוגבל בטיפול במלטונין.


כך תמנעו התפתחות נדודי שינה אצל ילדיכם

  • צרו סדר יום/לילה קבוע לתינוק. שימרו על שעות קבועות ואופן קבוע להשכבה בלילה.
  • צרו רצף "טקס" קבוע טרם השינה, אותו יבין התינוק ויכיר (המלצה לדוגמא כוללת אמבטיה, ארוחת ערב, סיפור והשכבה). בצעו טקס זה באותו סדר ערב, ערב.
  • הניחו את התינוק במיטתו בעודו ער, והימנעו מלהרדים אותו בידיים, במיטת ההורים, בעגלה, או בכל צורה אחרת. השכבת התינוק במיטתו מאפשרת לו ללמוד להירדם בכוחות עצמו.
  • רצוי ליצור חושך ולהימנע מאור בחדר התינוק עם השכבתו.
  • באם התינוק מתעורר בלילה, גשו אליו לראות שהכל בסדר, הגישו מוצץ, דברו, לטפו וצאו מהחדר.
  • אל תציעו לילד אוכל או שתייה ואל תרימו אותו על מנת שיירגע. אמצעי הרגעה אלו גורמים לילד לחזור ולהתעורר שוב ושוב ולדרוש את אותה ההתייחסות.

מוות בעריסה
תופעת המוות בעריסה הינה תופעה טראגית המוכרת שנים רבות, ומתבטאת במותו בעריסה של תינוק בריא בגיל עד שנה. התופעה שכיחה יותר בבנים ובעיקר בגיל חודשיים עד ארבעה חדשים. שכיחות התופעה ירדה בשנים האחרונות באופן ניכר מאז גילתה הרפואה את הקשר ההדוק שבין שכיבה על הבטן לבין מוות בעריסה.

אחד ההסברים המובילים כיום להבנת מנגנון האירוע הינו אי בשלות של מרכז בקרת השינה/עירות ויקיצה בלתי שלמה. נמצא כי תינוקות שישנים על הבטן מתקשים להתעורר מגירויים רגילים ושנתם יותר עמוקה. לפיכך, קיים החשש כי הם לא יתעוררו מהצורך לנשום!

מנגנונים אפשריים נוספים כוללים הפרעות בקצב הלב, זיהומים שטרם זוהו, מחלות במערכות חילוף החומרים ועוד. גורמי הסיכון מהם יש להימנע, כוללים בנוסף לשכיבה על הבטן, גם ביגוד רב מדי, מזרן רך, חימום החדר בחורף לטמפרטורה גבוהה מידי וכן עישון בסביבת התינוק. הימנעות מגורמי סיכון אלו עשויה להפחית באופן ניכר את הסיכוי למוות בעריסה.