ביולוגיה בשירות ההיסטוריה

מאת: אראלה טהרלב בן-שחר

​החולים הצעירים שמגיעים לשירות הריאומטולוגי כדי לקבל את התרופה הביולוגית שנרשמה להם, גורמים לפרופ' ריבה בריק, מנהלת מחלקת ילדים והשירות הריאומטולוגיה לילדים, לסיפוק רב. כשהיא רואה אותם, היא משווה אותם בזיכרונה לא רק לילדים הקטנים שהיו כשהגיעו כמה שנים קודם לכן למחלקה וצמחו לנגד עיניה. היא משווה אותם גם למתבגרים שהיו מגיעים למרפאה לפני עשור או שניים ורואה את ההתקדמות שחלה ברפואה - התקדמות ששיפרה ללא הכר את מצב הילדים החולים בדלקות מפרקים.
ומאחר ששירות הריאומטולוגיה של רמב"ם הוא זה שאליו מגיעים מרבית הילדים החולים בדלקות מפרקים מאזור הצפון ומאחר שמדובר בדור הראשון של הילדים שמתבגר עם התרופות החדשות - אפשר לראות מכאן היטב איך התרופות הביולוגיות עשו היסטוריה.

נקודת התפנית
התפנית ששינתה את הפרוגנוזה של ילדים הלוקים במחלות ריאומטולוגיות בכלל, ומחלות מפרקים בפרט, הייתה, כפי שכבר ודאי הבנתם, הופעתן של התרופות הביולוגיות. "דלקת מפרקים היא אחת המחלות הכרוניות השכיחות בילדים", מספרת פרופ' בריק. "1:1000 ילדים סובלים ממנה, והיא מתגלה בעקבות כאבים, נפיחות במפרקים ו/או מגבלה בתנועה. כשהתחלתי את ההתמחות שלי בריאומטולוגיה, התרופות שניתנו לטיפול בדלקות מפרקים היו תרופות מדכאות חיסון (דוגמת סטרואידים). התרופות שניתנו אז לא היו ממוקדות מחלה והן גם לא היו יעילות כל כך. אצל לא מעט מהילדים החולים התהליך הדלקתי לא נעצר והדלקת המשיכה לעכל את הסחוס. בסופו של דבר המחלה נסוגה לאחר כמה שנים, אבל הילדים כבר נותרו עם 'צלקות' שאי אפשר היה לרפא: חלקם הפכו לנכים, לעתים אפילו נזקקו לכיסא גלגלים, ואחרים הגיעו למצב של צורך בהחלפת מפרקים".

מבחן הבגרות
לדברי פרופ' בריק, התרופות הביולוגיות כן מתמקדות בתהליכים הדלקתיים. "חלקן למשל מנטרלות באופן ישיר את הרעלנים (ציטוקינים) שנוצרים בעקבות דלקת (ואז יוצרים אותה)", היא מסבירה; "אחרות מיורטות ישירות לרצפטור שעליו מתיישב חלבון (TNF) שמחולל תהליכים דלקתיים. בין אם הן עובדות במנגנון כזה או אחר, בסופו של דבר הן מצליחות לעצור את הדלקת ולמנוע את ההרס שהיא גורמת למפרק".
בראייה היסטורית התרופות הביולוגיות אינן חדשות. למעשה הן יצאו לשוק בעשור הראשון של שנות האלפיים, אלא שרק עכשיו אפשר לראות את הילדים שקיבלו אותן בזמנו מגיעים לבגרות. כמו הילדים של פעם, גם הם כבר אינם סובלים מהדלקת עצמה, שלרוב חולפת כעבור שנים מספר, אבל בניגוד לילדים של פעם - הם אינם סובלים מצלקות שהותירה בגופם אלא עומדים איתן על רגליהם ויוצאים לחייהם הבוגרים כמו כל הצעירים הבריאים.

ייעוץ רפואי: פרופ' ריבה בריק, מנהלת מחלקת ילדים ב' ושירות הריאומטולוגיה לילדים, בית החולים רות רפפורט לילדים, רמב"ם​