בעיות אופייניות לגיל ההתבגרות, הסיבות ודרכי ההתמודדות

גיל ההתבגרות הוא תחילתו של מסע גיבוש, בו עולים על איזו רכבת הרים מטורפת, שבסיומו אמורים הנער/ה לצאת אדם מגובש. כולם עוברים את זה, אין שחרורים ואין קיצורי דרך. התקווה היא שכולם יעברו את המסע הזה בשלום, בלי תאונות, לא לילדים וגם לא להורים. 
אלה האחרונים, מרגישים ברובם שפתאום החליפו להם את הילד – היה לי ילד חמוד ומתוק, אז מה זו הגורילה השעירה והמפחידה, שפתאום צועקת עלי... כן, הם לא נעימים ולא נחמדים – כי הם לא אוהבים את עצמם. בוקר אחד הם מתעוררים, מסתכלים בראי ורואים שם משהו חדש – זה לא אותו דבר – פתאום נהיה לי ציצי, חצ'קונים על הפנים, שערות בכל מיני מקומות, סוג של בגידת הגוף.
הם גם לא אוהבים להיות תחת מרות ומשמעת. הם מרגישים גדולים, אבל הם עדיין לא קיבלו באמת את כרטיס הכניסה לעולם של המבוגרים. החברים הופכים למשהו מאוד משמעותי והמחשבות מגיעות למקומות שלא היו שם לפני כן... 

שינויים אלה עלולים לגרום למתחים, שבאים לידי ביטוי בדרכים שונות. אחת מהן היא באמצעות תלונות גופניות. מספר לא מבוטל מהם (25%-5% על פי מחקרים), שכבר פונים לעזרה, מציגים תלונות המתבררות בסופו של דבר כבעיות פסיכוסומטיות.
התלונה השכיחה ביותר של המתבגרים היא של כאבי בטן חוזרים. אחריה - כאבי ראש הנובעים ממתח (בשונה ממיגרנות, ששכיחותן נמוכה יותר). תלונות שכיחות נוספות בקרב מתבגרים הן: כאבים בחזה - כאב חד ופתאומי העלול להופיע פעם או פעמיים בשבוע ללא קשר לסוג הפעילות ומידת המאמץ, נשימות מהירות לא נשלטות (היפר-ונטילציה) ועייפות כרונית.

מרפאת המתבגרים שנפתחה לפני כשנה בקריה הרפואית רמב"ם, הוקמה במטרה לטפל במגוון הבעיות הרפואיות האופייניות לגיל ההתבגרות. למרפאה מופנים בני נוער עם תלונות של כאבים לא מוגדרים, בד"כ בטן או ראש, שלא נמצא להם מענה או סיבה אורגנית. נתח נכבד מהפונים הם בני נוער עם הפרעות במשקל- הפרעות בדימוי הגוף המלוות בהשמנת יתר בקצה אחד של הרצף ואנורקסיה בקצה השני. המרפאה גם מספקת יעוץ בנושא התפתחות מינית על כל היבטיה, מבעיות גינקולוגיות, בחינוך מיני ויעוץ לשימוש באמצעי מניעה.
את המרפאה מנהלת ד"ר ורדית גפשטיין, בשיתוף עם עדי פכטר-אלט, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית המתמחה בטיפול בבני נוער והדיאטנית מיכל רוזנר. ד"ר גפשטיין: "פעמים רבות, המתבגרים רוצים את עזרתנו במקומות שעליהם אינם מוכנים לדבר עם הוריהם, כגון: יחסי מין, דימוי עצמי, מערכת יחסים עם ההורים ועוד. גם על קשיים אלו אנו נותנים מענה".

בעיות השמנה

ד"ר גפשטיין: "ילדים כמו מבוגרים משמינים כתוצאה משילוב של גורמים גנטיים, פסיכולוגיים, רפואיים ובראש הרשימה גורמים התנהגותיים, הקשורים בתזונה לקויה, חיקוי התנהגות ההורים, היעדר פעילות גופנית, וצפייה ממושכת בטלוויזיה. לכן, בכדי לרדת במשקל לפני שמתחילים עם דיאטות למיניהן, יש צורך בטיפול באותם גורמים התנהגותיים. כלומר, יש לשנות את אורח החיים המשפחתי.
ארבעת העקרונות העיקריים בהם אני מאמינה הינם:
1. יש להפחית את כמות הפחמימות ולהגדיל את כמות הסיבים. כלומר, פחות ממתקים ויותר פירות וירקות.
2. יש להימנע משתייה ממותקת.
3. אוכלים סביב השולחן בלבד (מומלץ לאכול כל המשפחה ביחד).
4. על המתבגרים "להרוויח" את שעות הטלוויזיה / המחשב ע"י פעילות גופנית.

ד"ר גפשטיין

ד"ר גפשטיין: "בניגוד לאמונה הרווחת , הפרעת אכילה אינה קשורה אך ורק לאוכל. קיימים גורמים נוספים רבים שמובילים להתפרצות הפרעת האכילה, כגון: איבוד שליטה, חרדה, חוסר אונים, צורך בתשומת לב ורבים נוספים. בשנים האחרונות חלה עליה ניכרת בשיעור המתבגרות עם הפרעת אכילה".

להפרעות אכילה קיימים מספר סימני אזהרה:
- איבוד משקל משמעותי.
- דיאטת הרזיה למרות רזון. 
- דימוי גוף שקרי: גם לאחר איבוד משקל רב המתבגרת חווה עצמה שמנה.
- עיסוק אובססיבי באוכל
- בישול, חיתוך האוכל לחתיכות קטנות. 
- הימנעות מאכילה בחברה. 
- פעילות גופנית כפייתית. 
- שימוש תכוף בשירותים/אמבטיה לאחר הארוחה. 
- הפסקת המחזור.

 

ד"ר גפשטיין: " 10% עד 15% מהנערות סובלות מכאבים עזים בזמן המחזור, וזוהי למעשה התלונה הגינקולוגית השכיחה ביותר. כאבי מחזור גורמים לעיתים לשיבוש חיי היום יום- היעדרות מבית ספר/חוגים/עבודה. לעיתים קרובות, הכאבים מלווים בבחילות, הקאות והטלת צואה תכופה. הכאב נמשך כיומיים ונובע מייצור עודף של 'פרוסטגלנדינים'. הטיפול המומלץ הינו נוגדי כאב שפועלים להפחית את רמת הפרוסטגלנדינים, כגון: 'נורופן', 'אדויל', 'נקסין'. את הכדורים יש לקחת עם הופעת המחזור בצורה מסודרת במשך כיומיים. באם טיפול זה אינו עוזר, ניתן להשתמש בגלולות למניעת הריון (שלא למטרת מניעת הריון). ישנם כמובן גם טיפולים שאינם תרופתיים, כגון מנוחה, חימום הבטן, פעילות גופנית מסודרת וכו'".

 

ד"ר גפשטיין: "בני נוער מקיימים יחסי מין, זאת עובדה. נתון זה בשילוב עם העובדה שמתבגרים ובעיקר הצעירים שביניהם לא מתייעצים או מבקשים אמצעי מניעה מהרופא

המטפל, מחשש שהדבר ייוודע להורים, מעלה את הסיכון להריונות לא רצויים ולמחלות מין. השיטה הבטוחה ביותר למניעת הריון הינה הימנעות מיחסי מין, וחשוב לומר זאת למתבגר. אך עם זאת, יש להציע אמצעי מניעה לאלו שכבר מקיימים יחסי מין או מתכוונים להתחיל בקרוב. היעדר אמצעי מניעה לא ימנע מהמתבגר לקיים יחסי מין. חלק מההורים חוששים שעצם השיחה על יחסי מין או אמצעי מניעה יהווה תמריץ לבני נוער לקיים יחסי מין, אך טענה זאת הוכחה כשגויה. תפקידנו כרופאי מתבגרים להעלות את הנושא בפני המתבגר ולהסביר את חשיבות השימוש באמצעי מניעה, הן במניעת הריון והן כהגנה בפני מחלות מין".

 

 

עדי פכטר-אלט: "כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, עלינו לקבל שבמצבים מסוימים החרדה היא חלק טבעי של מהלך החיים. אנו במרפאה מטפלים בחרדות בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, הידוע כבעל תוצאות טובות מאד.

איך נכון להתייחס לתלונות על תסמינים פסיכוסומאטיים? 
ד"ר גפשטיין: "ההורים צריכים להבין שהצד הרגשי הוא לא פחות חשוב מהצד הגופני ולא צריך לבטל אותו. כאשר הילד מתלונן על כאב הוא אכן חש אותו, ועל כן יש להתייחס לתלונתו ולסייע לו. לעיתים הגורם לכאב הינו מצב מצוקה בו הוא נמצא, כמו לחץ, מתח או חרדה. הדרך להקל על הכאב במקרים אלה היא ע"י טיפול פסיכוסוציאלי.

מה קורה כשהנער או הנערה משנים את התנהגותם בצורה קיצונית, הופכים אלימים מאד או מסתגרים ומתבודדים גם מחבריהם..?
עדי פכטר-אלט: "במרבית הזמן גם ההתנהגויות האקטיביות הקיצוניות וגם הפסיביות, מעידות על מצוקה בה שרויים הנער /הנערה. 

"כפי שכבר אמרנו, גיל ההתבגרות הוא גיל של שינויים קיצוניים. בני הנוער יכולים להיות רגע אחד מאושרים מאד ובאחר כועסים מאד או מדוכאים. אך כאשר השינוי הוא עקבי וקיצוני, פעמים רבות מדובר באותות מצוקה של הנער. בשלב הזה רצוי וכדאי לנסות לדבר איתם על הנושא, מתוך אמפתיה ובצורה לא מאיימת. מאחר וההורים נתפסים לעיתים כלא מבינים, ניתן לנסות ולהציע להם שיחות ע"י גורם טיפולי. יש גם אפשרות שההורים יפנו לייעוץ אשר יכול לסייע באופן עקיף לילדם.

"לא מעט פעמים אנו רואים כיצד משפיעה הדרכת ההורים על הטבה במצבו של הנער/ה. במיוחד במקרים בהם מדובר על הצורך בהצבת גבולות מחדש וחיזוק המקום ההורי בבית.

 מתי הזמן הנכון להגיע לטיפול/בדיקה במרפאה?
ד"ר גפשטיין: "כשהנער או המשפחה סובלים".