חסימת וריד הרשתית

חסימת וריד הרשתית ( Retinal vein occlusion ),  הינה אחת הסיבות העיקריות לירידה קשה בראיה. זוהי מחלת כלי הדם ברשתית, השלישית בשכיחותה.
חסימת וריד הרשתית גורמת לירידה פתאומית בראיה. ירידת הראיה אינה מלווה בכאבים או בסימנים חיצוניים בעין. סמני החסימה נראים בעת בדיקת הרשתית (בדיקת קרקעית העין- לאחר טיפות להרחבת אישונים) .

התמונה האופיינית הינה של הרחבה וגודש של ורידי הרשתית ודמומים מרובים ברשתית.
ההסבר להתפתחות הדמומים הוא שבעין בריאה ורידי הרשתית מנקזים את הדם המסופק לרשתית, על ידי עורקי הרשתית. כאשר נחסם וריד הרשתית, ניקוז הדם ע"י הוריד נפסק והלחץ בתוך ורידי הרשתית עולה. עלית הלחץ בורידים גורמת לנזק בדופן שלהם ובדופן נימי הדם ודם פורץ מהם לרשתית.

ישנן שתי צורות למחלה: 

1. חסימת הוריד המרכזי של הרשתית  ( Central retinal vein occlusion- CRVO ) . כל ורידי הרשתית מורחבים וישנם דמומים מפוזרים בכל הרשתית
2. חסימה של ענף של וריד הרשתית ( Branch retinal vein occlusion- BRVO  ). הוריד החסום מורחב וישנם דימומים ברביע אחד של הרשתית

חומרת הפגיעה בראיה אינה אחידה. בחלק מהחולים החסימה קלה ומלווה בירידה קלה בחדות הראיה. לעיתים החולה אינו מרגיש כל הפרעת ראיה והחסימה מתגלית בבדיקה שגרתית. בחלק מהחולים הירידה בראיה בדרגה בינונית, ואלו בחלקם- הירידה בראיה קשה. החולים בהם הירידה בראיה קשה מאופיינים בפגיעה קשה באספקת חמצן לרשתית (התופעה נקראת אסכמיה של הרשתית) .

בחלק גדול מהחולים כלי הדם הקטנים שבאיזור מרכז הראיה שברשתית (הנקרא מקולה) נפגעים. פגיעה זו גורמת לדליפת נוזלים מכלי הדם והצטברותם ברשתית. הצטברות הנוזלים ברשתית נקראת בצקת מקולרית והיא גורמת לירידה ועוות בראיה. הנוזלים לרוב מצטברים כחללים ברשתית, תופעה הנקראת בצקת ציסטית (CME ).  בדיקה ע"י מכשיר OCT הינה הבדיקה הטובה ביותר להדגים בצקת מקולרית.           

חלק מהחולים מפתחים עם הזמן כלי דם לא תקינים ברשתית. כלי דם אלו בעלי דופן לא תקינה ונקראים נאווסקולריזציה ( NVD, NVE ) . כלי דם אלו נוטים לדמם ולגרום לדמום זגוגיתי (דימום הממלא את חלל העין), הגורם לאובדן ראיה קשה פתאומי. סבוך זה אופיני יותר לחולים עם חסימת ענף ורידי המלווה בפגיעה קשה באספקת החמצן (BRVO איסכמי).

חלק מהחולים מפתחים עם הזמן כלי דם לא תקינים בקשתית העין. כלי דם אלו עשויים לסתום את זוית העין, שם מתבצע באופן נורמלי ניקוז נוזלי העין. תהליך זה גורם להתפתחות גלאוקומה קשה ( Neovascular glaucoma- NVG  ) . זהו סבוך נדיר הקורה בחולים עם חסימת הוריד המרכזי של הרשתית המלווה בפגיעה קשה באספקת החמצן ( CRVO אסכמי) . גלאוקומה זו יכולה להוביל לעוורון.

מהם גורמי הסיכון לחסימת וריד הרשתית? 

גורם הסיכון העיקרי לחסימת וריד הרשתית הינו יתר לחץ דם. זהו גורם הסכון השכיח ביותר בעיקר לחסימת ענף ורידי. מחלות עיקריות נוספות המהוות גורם סיכון הינן סכרת, השמנת יתר, עודף שומני הדם, מצבי קרישיות יתר וגלאוקומה. עישון הוא גורם סיכון חשוב.

מהו הטיפול בחולים עם חסימת וריד הרשתית? 

• יש חשיבות לפניה לרופא המשפחה בעת האבחנה- לברור וטיפול בכל גורמי הסכון למחלה
• בחולים בהן החסימה קלה ולא מלווה בבצקת – אין אינדיקציה לטיפול אלא מעקב בלבד על ידי רופא עיניים. הדמומים וסמני החסימה יספגו לרוב תוך חודשים
• הסיבוך הנפוץ ביותר בקרב חולים עם חסימת וריד הרשתית היא בצקת מקולרית. הטיפול בבצקת מקולרית הינן הזרקות תוך עיניות
  
  מדוע מבצעים הזרקות תוך עיניות?
  בחולים עם חסימות ורידיות יש רמות מוגברות של חומר הנקרא Vascular Endothelial growth Factor = VEGF  . מחקרים גדולים שבוצעו בארצות הברית ואירופה הוכיחו שהזרקות חומר שנוגד את ה VEGF- מורידות את הבצקת וגורמות לשיפור בראיה.
  נוגדי ה VEGF  המשמשים להזרקות תוך עיניות הם אווסטין, אליה ולוסנטיס (נכון ל 2022).  יש תרופות נוספות הניתנות במסגרת מחקר קליני.
  חלק מהחולים אינם מגיבים להזרקות של חומרים אלו. בחולים אלו ניתן לבצע הזרקות תוך עיניות של סטרואידים (אוזורדקס).  
• טיפולי לייזר
  לייזר מהווה את הטיפול לסיבוך המאוחר של המחלה, המתבטא בהתפתחות כלי הדם לא תקינים ברשתית או בקשתית (נאווסקולריזציה)  . במקרים של חסימה ורידית מרכזית- הטיפול יתבצע בכל היקף הרשתית, ובמקרים של חסימת ענף וריד הרשתית- הטיפול יבוצע ברביע המעורב.

לסכום-
אבחנה מהירה ונכונה מאפשרת טיפול בחולים עם חסימת וריד הרשתית. מטרת הטיפולים להוביל להורדת הבצקת ולשיפור בראיה וכן למנוע פגיעה נוספת וקשה בראיה, העשויה לנבוע מסיבוכי המחלה.