תאי הפיטום (Mast Cells) הם חלק מתאי מערכת החיסון. הם ממוקמים באזורי הגבול של הגוף עם העולם החיצון – בעור, מערכת העיכול ובדרכי הנשימה. התפקיד שלהם הוא לשמש כ"חיישני סכנה" - כאשר הם מזהים פולש או איום, הם משחררים חומרים כימיים (כגון היסטמין) שגורמים לתגובה דלקתית ולתסמיני אלרגיה, במטרה להגן על הגוף. אצל רוב האנשים, התאים הללו שקטים ומופעלים רק בעת הצורך.
א. מה זה מסטוציטוזיס?
מחלות תאי פיטום מתארות מצב שבו התאים הללו אינם מתנהגים כשורה. ניתן לחלק זאת לשתי קבוצות עיקריות:
מסטוציטוזיס (Mastocytosis) - מצב שבו הגוף מייצר יותר מדי תאי פיטום, והם מצטברים באיברים שונים (כמו העור, מח העצם או מערכת העיכול).
תסמונת שפעול תאי פיטום (MCAS) - מצב שבו מספר התאים תקין, אך הם רגישים מדי ומופעלים ומשחררים חומרים כימיים ללא גורם חיצוני.
ב. מהם התסמינים האופייניים למסטוציטוזיס?
זוהי "מחלה עם אלף פרצופים" מכיוון שתאי הפיטום נמצאים בכל רחבי הגוף, התסמינים יכולים להיות מגוונים מאוד ולהשתנות מאדם לאדם. לכן, לעיתים קרובות האבחנה מתעכבת. תסמינים נפוצים כוללים:
- עור: גרד, אודם (הסמקה פתאומית), תפרחות עוריות, נפיחות ולעיתים גם כתמים עוריים אופייניים.
- מערכת העיכול: כאבי בטן, שלשולים, בחילות וצרבות שאינן מגיבות לטיפול רגיל.
- מערכת הלב וכלי הדם: דפיקות לב מואצות, ירידת לחץ דם עד כדי סחרחורות ועילפון (או כמעט עילפון).
- מערכת העצבים: כאבי ראש, חרדה, תחושת ערפול (fog brain) ועייפות קיצונית.
- תגובות קשות: נטייה לפתח תגובות אלרגיות חריפות (אנפילקסיס) גם לא כתגובה לאלרגן חיצוני (כמו עקיצת דבורה או מזון ספציפי).
המאפיינים של MCAS הם תגובה אלרגית (אנפילקסיס) ללא טריגר חיצוני, אך ללא שאר המאפיינים שמפורטים לעיל.
ג. כיצד מאבחנים?
האבחון דורש מיומנות רבה ושילוב של מספר בדיקות, כדי להבדיל בין אלרגיה לגורם חיצוני לבין מחלה של תאי פיטום:
- קריטריונים קליניים: כל אבחנה של מחלה, מצריכה קודם כל חשד קליני בהתאם לתסמינים עליהם מדווח המטופל.
- בדיקות דם ייחודיות: מדידת רמת אנזים בשם טריפטאז (Tryptase) - זהו אנזים המשתחרר מתאי הפיטום במצב רגיל רק בזמן תגובה אלרגית. במצב של מחלה של תאי הפיטום הוא מופרש ברמות גבוהות גם ללא תגובה לגורם חיצוני.
- מוטציה ל – c-kit: קיימת מוטציה ייחודית ב – c-kit אשר קשורה למסטוציטוזיס. הבדיקה מבוצעת מבדיקת דם פשוטה.
- בדיקת מח עצם:במידת הצורך, נלקחת דגימה ממח העצם כדי לבדוק את צורת התאים וכמותם.
ד. איך אפשר לטפל?
הטיפול במחלות תאי פיטום הוא אישי ומותאם לכל מטופל, במטרה להרגיע את התאים ולמנוע את שפעולם והתפתחות תגובה אנפילקטית:
- זיהוי ומניעת טריגרים: לימוד והדרכה להימנעות מגורמים המפעילים את התאים (בעיקר תרופות שונות).
- טיפול תרופתי משולב: שימוש באנטי-היסטמינים (חוסמי H1 ו – H2), מייצבי תאי פיטום, ותרופות המשפיעות על המתווכים הדלקתיים.
- מזרק אפינפרין (EpiPen): מטופלים המאובחנים כסובלים ממחלה של תאי הפיטום נדרשים לשאת מזרק אפיפן לטיפול במקרה של תגובה אנפילקטית.
- טיפולים ביולוגיים/מתקדמים: במקרים של מסטוציטוזיס אשר לא מגיב טוב לקווי הטיפול שצויינו קודם לכן, קיימות תרופות מתקדמות לטיפול ומניעת ההתקפים.
אבחון וטיפול במחלות תאי פיטום דורשים "בלש רפואי" וראייה רחבה. מכיוון שהמחלה פוגעת במערכות שונות, אנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם רופאים מומחים מתחומים שונים, בעיקר מומחים בהמטולוגיה (מומחים למחלות דם).
