שימוש במערכות הבריאות לשליטה על האישה
גברים אלימים רואים איום במערכות הבריאות ומשתמשים בה על מנת לפגוע בנשים.
להלן מגוון התנהגויות אופייניות של בן-זוג אלים:
- מונע ביקורים סדירים במסגרות רפואיות.
- מלווה את האישה או שולח עימה נציג מטעמו (אחד מבני משפחתו) ולא מאפשר לה להתראיין או להיבדק לבד.
- מדבר בשמה ומנסה להפחית ולצמצם את מקומה במפגש משותף עם גורמי הטיפול השונים.
- מרשים את הצוות ומתנהג כבן-זוג מסור ואבא טוב מנסה ליצור פיצול בין אנשי הצוות.
- משתמש במידע שיש לו לגבי מצבה הנפשי כהוכחה לכך שהיא בעייתית
הערכת מסוכנות
התפקיד המרכזי של אנשי המקצוע הנמצאים בקשר עם האישה נפגעת האלימות הנו תכנון צעדים אשר יבטיחו את ביטחונה. בניית תכנית הגנה מתאימה חייבת להיות מבוססת על הערכת רמת הסיכון לאישה וילדיה.
המשתנים המשמעותיים להערכת המסוכנות:
אלימות- בדיקה של מאפייני האלימות ובעיקר הסלמה, חומרת הפגיעה ונסיבותיה.
איומים- מרבית הגברים האלימים משתמשים באיומים על מנת ליצור אווירת פחד ולשלוט. אולם במצבים בהם יש שינוי בתדירות האיומים והם נעשים קונקרטיים (מתוארים כתסריטים) רמת הסיכון עולה. כמו כן, יש להתייחס לסמיכות איומים ולמימוש איומים בעבר.
התמכרויות- מהי כרוניות השימוש, סוג החומרים, הערכת הקשר של ההתמכרות לאלימות, סמיכות השימוש לאלימות
בעיות נפשיות/עבריינות מהי סוג הבעיה, האם קיימת בעיה מאובחנת/לא מאובחנת, סוג הקרע העברייני, האם קיימת הפרעת אישיות אנטי חברתית.
א. האם האישה מרגישה בטוחה לחזור עכשו הביתה?
ב. האם הילדים בטוחים?
אם הילדים אינם בטוחים, יש לפעול לפי "חוק העונשין המתוקן למניעת התעללות בקטינים וחסרי ישע".
ג. האם לבן הזוג יש נשק?
ד. האם בן הזוג משמיע איומים ממשיים לגבי פגיעה קיצונית בעצמו, באישה ובילדים כמו: איום ברצח, בחניקה, שימוש בנשק, שריפה וכדומה.
ה. האם בן הזוג עוקב אחרי האישה?
ו. האם בני הזוג בתהליך פרידה?
ז. האם המטפל מתרשם כי האישה נמצאת בסכנה מיידית?
במקרים בהם מעריכים קיום סיכון מיידי גבוה לאישה יש לנקוט בכל האמצעים הסבירים למניעת פשע, כלומר: פניה למשטרה ו/או פניה ללשכת הרווחה או נקיטת כל אמצעי סביר אחר כדי להסיר את הסיכון המיידי.
בהתאם לחוק העונשין – סעיף 262א'- "מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע ולא נקט כל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו דינו – מאסר שנתיים".
פשע = כל עבירה שעונשה 3 שנות מאסר ומעלה
חל כמעט על כל עבירות האלימות ועבירות המין.
תנאים מתאימים לברור נושא האלימות עם האישה
פרטיות- חשוב לשוחח עם האישה ללא נוכחים נוספים ולהבטיח פרטיות מלאה.
פינוי זמן- למרות שהראיון קצר, המטפל צריך להיערך לו ולהיות פנוי וקשוב לאישה.
גישה לא שיפוטית- יש להימנע מגישה שיפוטית וחוסר כבוד לאישה. חשוב לגנות את האלימות אך לא את האישה על שאינה פועלת לשינוי מצבה.
סודיות- יש להבטיח לאישה שכל מסירת מידע לגורם נוסף תעשה באישורה ובסכמתה. במידה וקיימת חובת דיווח לגורם כל שהוא, יש ליידע את האישה
כיצד המטפלים בבריאות יכולים לסייע
לבדוק חשיפה לאלימות – לשים לב לסימנים מחשידים ולשאול באופן ישיר על נושא החשיפה לאלימות.
מומלץ לשאול את כל הנשים מכיוון שלא תמיד קיימים סימנים ברורים.
לא לגרום נזק – נזק לאישה נגרם ע"י מזעור או התעלמות מהבעיה ואי שילובה בטיפול הכוללני וכן ע"י שיפוט וגינוי האישה.
להקשיב – מרבית הנשים הנפגעות מצפות קודם כל להקשבה. הן אינן רוצות שיציעו להן פתרונות מהירים והן זקוקות לזמן ולתהליך עד שתוכלנה לקבל החלטות לגבי טיפול במצב.
לגנות את האלימות – להגיד באופן חד משמעי שהכאת אישה הינה עבירה פלילית ולאף אדם לא מגיע לחיות במצב כזה.
לסייע בצמצום תחושת האשם של האישה – לא משנה מה עשתה לאף אחד אין זכות לפגוע בה.
לבטא דאגה לגבי הפגיעה בבריאות – נשים לעיתים לא ערות לפגיעה בבריאותן ובבריאות ילידהן. משפט כגון: "אני מודאג/ת לגביך, מצב זה מזיק לך וגם מזיק לילדיך" יכול לעורר את מודעותן לנושא. לספק מידע לגבי השירותים הקיימים בקהילה.
להעריך סיכון מיידי – חשוב להעריך את מידת הסיכון בו נמצאת האישה מבחינת היפגעות קיצונית ע"י בן הזוג.
להפנות לעובדת הסוציאלית – במסגרת בה האישה מאותרת או בשרותי הרווחה.
לעקוב ולפנות שוב בזמן מתאים אחר – חשוב שהגישה תהיה מתעניינת ומעודדת אך לא לוחצת.
לתעד במקום שנקבע לכך מראש.
תפקיד המטפלים במערכת הבריאות
למטפלים המקצועיים השונים במערכת הבריאות תפקיד משמעותי באיתור נשים נפגעות אלימות. מערכת הבריאות בהיותה מערכת אוניברסלית א-סטיגמטית ופתוחה בפני כל הנשים בארץ, מאפשרת איתור נשים, במסגרות השונות של המערכת, בשלבים שונים של היוצרות האלימות.
חשיפת הבעיה-צעד ראשון בטיפול בבעיית האלימות
בידוד והסתרה של האלימות הינם חלק ממאפייני הבעיה. קיימות לכך סיבות שונות כמו בושה, הכחשה, פחד או איום מצד בן הזוג האלים וחשש מאובדן שליטה. נשים אינן מספרות אם לא נשאלות וגם כשנשאלות הן בוחנות את המטפל ורק אח"כ משתפות. פניה ישירה אל האישה באמצעות אנשי מקוע מעודדת פתיחות ומאפשרת המשך הידברות וסיוע.
השלכות האלימות על בריאות האישה
פגיעות פיזיות- פגיעות גופניות, כוויות, נשיכות, שברים, חתכים, קרחות, פגיעה בתפקוד, נכות.
מצבים נפשיים- PTSD, דיכאון, חרדה, פוביות/הפרעות, פאניקה, הפרעות אכילה, קשיים בתפקוד המיני, הערה עצמית נמוכה.
בעיות פוריות- הריונות לא רצויים, מחלות מין, איידס, בעיות גניקולוגיות, סיבוכי הריון, הפלות, לידה מוקדמת, משקל ילוד נמוך, דלקת כרונית בפלביס.
התנהגות מסכנת בריאות- עישון יתר, שימוש בסמים, אלכוהול, אכילה כפייתית, ניסיונות אובדניים.
פגיעות כרוניות- כאבים כרוניים, דלקות בדרכי השתן, בעיות במערכת העיכול, עייפות כרונית.
אלימות והשפעתה על בריאות
מחקרים רבים אשר נערכו ברחבי העולם, יצרו גוף ידע המוכיח בברור שחיים במצב של אלימות מתמשכת גורמים לנשים נזקים פיזיולוגיים ונפשיים בטווח המיידי ובטווח הארוך.
אלימות כלפי נשים על ידי בני זוגן גורמת סבל ופגיעה בריאותית ליותר מ-20% מאוכלוסיית הנשים בכל העולם ולאחוז גבוה מאוכלוסיית הילדים החשופים.
מניעת התופעה ופעולות לפתרונה, צריכות להיות בקדימות ראשונית ועליונה של מערכת הבריאות.