כתבות

לחיות טוב אחרי גיל המעבר

תאריך פרסום: 01/01/2004 | מאת:רמב"ם

נא לרשום: הקפדה על אורח חיים בריא, תזונה נכונה, שמירה על משקל תקין, פעילות גופנית והימנעות מעישון - עד כמה שזה נשמע טריוויאלי ונדוש, אלה הדברים שיבטיחו לנו חיים איכותיים גם לאחר גיל המעבר

מאת: פרופ' צופיה איש-שלום, מנהלת היחידה למטבוליזם, העצם והסידן, מומחית לרפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה, הקריה הרפואית רמב"ם

טיפולים הורמונליים – כן או לא?
כבר בשנת 1889 ניסה רופא לונדוני, צ'ארלס אדוארד בראון-סקרד שמו (Charles Eduard Brown-(Sequard, להצעיר את עצמו על ידי שימוש בחומר שהופק מאשכים. לאחר שהכתיר את הניסוי העצמי כהצלחה, ניבא הרופא הלונדוני כבר אז, שמתן חומר שיופק משחלות של בעלי חיים יביא להשפעה דומה על נשים בגיל המעבר.

עברו כמה עשרות שנים עד שהנבואה של ד"ר בראון-סקרד התגשמה ונמצא, כי מתן תכשירי אסטרוגן, שהופק משתן של סוסות הרות גרם להקלה ניכרת בתסמיני גיל המעבר, כגון: גלי חום, הזעת יתר, הפרעות שינה ויובש בנרתיק. אגב, שם התכשיר 'PREMARINE', נגזר ישירות ממקורו: PREGNANT MARE URINE (שתן סוסה הרה).

השימוש בתכשירי אסטרוגן הביא את הרפואה להתייחס לנשים בגיל המעבר כאל אוכלוסייה העשויה מקשה אחת. כל הנשים בגיל המעבר הוגדרו כסובלות מ'מחלת חסר הורמונלית' וקיבלו טיפול תחליפי בהורמונים. זאת למרות העובדה, שכחמישית מהנשים אינן סובלות כלל מתסמינים של גיל המעבר.

מחקרי תצפית ראשונים, הצביעו תחילה על יתרונות מובהקים של הטיפול ההורמונלי החליפי, ככל שהעמיקו לחקור את הנושא, נמחקו היתרונות ונוצרה מבוכה.
מחקר אחד בו השתתפו כ- 200,000 אחיות בארה"ב, שדיווחו על מצב בריאותן והטיפולים התרופתיים שהן מקבלות במשך 20 שנה, הצביע על תוצאות סותרות: הפחתת תחלואה ותמותה ממחלות לב בנשים שנטלו טיפול הורמונלי תחליפי מחד, אך גם על עליה בסיכון לחלות בסרטן שד בנשים אלו, מאידך.
לעומת זאת, במחקר לבדיקת יעילות הטיפול ההורמונלי במניעת אוטם שריר הלב בנשים עם מחלת לב מוכחת, שבו הופנו המשתתפות באקראי לטיפול בהורמונים או לטיפול בתרופת דמה (אינבו), לא הוכחה כל תועלת לטיפול ההורמונלי.

לאור ממצאים סותרים אלו, פתחו מכוני הבריאות הלאומיים בארה"ב לפני כמה שנים, במחקר רחב היקף, לבדיקת סך ההשפעות של הטיפול ההורמונלי על בריאות נשים בגיל המעבר.
בחודש יולי 2002, הוחלט להפסיק זרוע אחת של המחקר לפני המועד המתוכנן, מכיוון שמכלול החסרונות של הטיפול הרציף המשולב ב-'PREMARIL' ו-'ARAGEST', עלה משמעותית על היתרונות. נמצא, כי נשים שנטלו טיפול זה חלו יותר בסרטן שד (ב- 26% יותר), מנשים בקבוצת הביקורת, שלא נטלו טיפול הורמונלי. כמו כן, נצפתה אצלן עליה של 29% במקרי אוטם שר​יר הלב, עליה של 41% במקרי אירוע מוחי, ועליה של 113% במקרי פקקת ורידים (טרומבוזות).

לטיפול היו גם יתרונות: הפחתה של 37% במקרי סרטן המעי הגס, הפחתה של 33% בשברים כתוצאה מאוסטיאופורוזיס ולא נצפה הבדל בתמותה בין שני הקבוצות. אגב, פעילות זרוע המחקר בה משתתפות נשים, שעברו בעבר כריתת רחם ולכן הן מטופלות ב- PREMARIL'' בלבד, עדיין ממשיכה.

כיום, הטיפול ההורמונלי מומלץ לנשים הסובלות מתסמיני גיל המעבר, למשך תקופה מוגבלת, בד"כ עד 5 שנים ותוך הורדה במינון, כאשר זה מתאפשר מבחינת התסמינים.
אין נוסחת פלא גורפת, שמתאימה לכל הנשים בגיל המעבר. יש מגוון עשיר של תכשירים הורמונליים, המאפשר להרכיב יותר מארבעים טיפולים שונים, בהתאם לתסמינים ולצרכים הייחודיים של כל אישה, כדי לתת להן פתרון פרטני ואיכותי.


נשים, שימו לב ללב
נשים חוששות מאוד מסרטן השד ורואות בו את האיום המשמעותי ביותר על חייהן, אך בפועל גורם המוות העיקרי בנשים הן מחלות לב. למרות, שסרטן השד אחראי רק לכ-4% מהתמותה, חוסר המודעות לעובדות בקרב רוב הנשים, יביאו אותן לנקוט אמצעים בכל הקשור לסרטן, אך להזניח ולהתעלם מהסכנות האורבות להן מהלב.

עד כמה שזה נשמע נדוש - טיפול מונע, כולל הקפדה על אורח חיים בריא: תזונה נכונה, שמירה על משקל גוף תקין, הימנעות מעישון ופעילות גופנית סדירה - יכול למנוע ולעקב את הופעתן של מחלות לב.

במחקר שהשווה אנשים פעילים לאנשים שאינם מבצעים פעילות גופנית הודגם , שהליכה יזומה במשך שעתיים מצטברות בשבוע, מפחיתה בכדי 30% את הסיכון למחלות כלי הדם של הלב.
כמו כן, קיימים טיפולים תרופתיים להורדת רמת כולסטרול, המפחיתים במידה ניכרת את הסיכון למחלות לב.


אוסטיאופורוזיס – אין כמו הטיפול המונע
'אוסטיאופורוזיס' ("בריחת סידן") או 'עצם נקבובית' בתרגום ישיר, היא אחת המחלות השכיחות לאחר גיל המעבר, בה העצם הופכת למחוררת ושבירה. כ-40% מהנשים לאחר גיל המעבר, סובלות מאוסטיאופורוזיס, שהביטוי החמור שלה הם שברים בחוליות עמוד השדרה, באמה ובצוואר הירך. המחלה נחשבת לאחד הגורמים העיקריים לפגיעה באיכות החיים בגיל המבוגר ולקיצור תוחלת החיים.

אוסטיאופורוזיס נובעת בעיקר מסיבות תורשתיות וסביבתיות, כגון: הרגלי תזונה, פעילות גופנית, מחלות וצריכת תרופות, שעלולות לפגוע בעצם. הטיפול האידיאלי הוא טיפול מונע מיום צאתו של תינוק לאוויר העולם. כלומר, אורח חיים בריא, תזונה נכונה ופעילות גופנית.

נשים שאינן מסוגלות לעכל מוצרי חלב, יכולות לקבל את הסידן הדרוש להן בצורת תוספים. מאחר שהסידן הוא מינרל, שאינו מופק מהצומח, אפשר לקבל אותו בטבליות שמייצרות יצרניות תרופות. אין צורך לחפש אותו במוצרי בריאות יקרים, המיוחסים 'למקורות טבעיים', כביכול.


האבחון
אבחון מוקדם של מצב רקמת העצם בשלד, הוא בעל חשיבות רבה לגילוי המחלה בשלביה המוקדמים ולנקיטת אמצעים לבלימתה בעוד מועד.
את כמות העצם בחוליות עמוד השדרה המותני ובצוואר הירך, בודקים באמצעות מכשיר ה- DEXA. המכשיר בודק את צפיפות העצם באמצעות אלומת חלקיקי אור (פוטונים), ללא חשיפה לקרינה.
הבדיקה כלולה בסל הבריאות, לנשים מגיל 65 או לנשים צעירות יותר לאחר גיל המעבר, שסבלו משבר אוסטיאופורוטי. כמו גם, לנשים שסובלות ממחלה או נוטלות תרופות שעלולות לפגוע בעצם (כגון תרופות ממשפחת הקורטיזון).


הטיפול
הטיפול באוסטיאופורוזיס נועד להפחתת שברים וצריך להתבצע תוך מעקב סדיר.
אצל נשים בריאות, צפיפות העצם יציבה עד גיל המעבר. בגיל זה מתחיל איבוד עצם מהיר, אבל אם אישה מגיעה לגיל המעבר עם צפיפות עצם גבוהה, סיכוייה טובים מאוד לא לסבול מאוסטיאופורוזיס.
יש לזכור, שהטיפול המונע, הוא היחיד הנכון לכל החיים. אין טיפול שמתאים לכל אוכלוסיית הנשים בגיל העמידה, אין טיפול נכון לתמיד, יש להתאים את הטיפול לאישה ולתפור אותו על פי מידותיה


טיפולים תרופתיים באוסטיאופורוזיס
טיפול תרופתי צריך להינתן לכל חולה שעברה שבר אוסטיאופורוטי. כמו כן, יינתן הטיפול התרופתי לנשים לאחר גיל המעבר, שאובחנו כסובלות מאוסטיאופורוזיס, לפי בדיקת צפיפות עצם בעמוד השידרה או צוואר הירך .
הטיפול כולל נטילה של כמות מספקת של סידן וויטמין D ושימוש בתרופות נוגדות פרוק עצם.


טיפול ב- 'FOSALAN'
גורם לירידה של כ- 50% במקרי שברים בכל אזורי השלד. הטיפול ניתן במינון 10 מ"ג ליום או במינון שבועי של 70 מ"ג.
התרופה שייכת למשפחת ה'ביספוספונטים', שהינם תכשירים לא הורמונליים, המונעים פרוק עצם.
הטיפול חייב להילקח בבוקר בצום (כדי להבטיח ספיגה טובה של התכשיר) והוא אינו מתאים לנשים הסובלות ממחלות בוושט.


טיפול ב'אויסטה' או ב'מיאקלציק'
תרופות אלה מפחיתות מקרי שברים בחוליות עמוד השדרה בלבד, אך לא ביתר אזורי השלד.
'אויסטה' פועלת בצורה הדומה לאסטרוגן בעצם, אך היא נוגדת את פעילות האסטרוגן במוח ובשד. היא מפחיתה סיכון לסרטן שד בגידולים ממאירים בשד, הנושאים קולטנים לאסטרוגן (אשר מהווים כ- 50% מכלל מקרי סרטן השד), אך עלולה להגביר גלי חום בנשים בגיל המעבר.
בדומה להורמונים, הטיפול מעלה סיכון של טרומבוזות, לכן הטיפול אינו מתאים לנשים עם הגבלה בניידות.