מלאכת רקמה

מאת: שרי שיין

​​מה זה בדיוק ביובנק?
ביובנק הוא מאגר דגימות של רקמות ומידע קליני שמהווה למעשה ספרייה ביולוגית-רפואית לחוקרים. הרפואה המודרנית צועדת בצעדי ענק לכיוון של מניעה וטיפול המותאמים אישית למאפיינים ביולוגיים וגנטיים של החולים, והמאגר הזה, שכולל רקמות, דם, נוזלי גוף אחרים ומידע רפואי, מאפשר לחוקרים לבצע באיכות וביעילות את המחקרים הנדרשים לפיתוח טיפולים חדשניים. הסמנים הביולוגיים של ה־DNA ודגימות רקמה מאפשרים לזהות למשל טיפול שמתאים לחולה מסוים ולא לאחר, אף על פי שיש להם אבחנה זהה. ואם מדברים על מניעה, אפשר לזהות אנשים שהסיכון שלהם לחלות מחשיפה לגורם מסוים גדול יותר. לדוגמה: צריכת אלכוהול תשפיע עליהם יותר מאשר על אנשים אחרים או עישון סיגריות יגרום להם יותר נזק. העובדה שיש אנשים "רגישים" יותר ופחות ידועה כבר שנים, אבל כיום בעזרת הביובנק מפתחים את האפשרות להצביע על האנשים הספציפיים, על ההבדל בטיפול ועל ההבדל בסיכון לתופעות לוואי. זהו שירות שמתפתח בעולם באופן מואץ.

איך זה מתבצע בפועל?
כמה ימים לפני ניתוח פונים אל המטופלים, מסבירים להם את מטרות איסוף הדגימה מהניתוח, ומבקשים את הסכמתם לאסוף את רקמת השארית. זו דגימת רקמה שכבר אין בה צורך לאבחון או לטיפול בחולה. מביאים את כל הרקמה שנכרתה לבדיקת פתולוג והוא מזהה מהי הרקמה העודפת(רקמת השארית) מכלל הרקמה שאותה אפשר לשמור בביובנק לצורכי מחקר עתידי. מחלקים את רקמת השארית למרכיבים ביולוגיים שונים ומקפיאים בתנאים מיטביים, תחת פיקוח ובקרת איכות, כדי שתוכל להישמר במשך שנים. אוספים גם דגימות דם או דגימות של נוזלי גוף אחרים. את דגימת הדם מפרקים למרכיבים שונים, כמו סרום, פלזמה, DNA, תאים, כך שהחוקרים יוכלו להשתמש בכל תת מרכיב שיידרש למחקרם. כמו כן מראיינים את המטופל על אורח החיים שלו (עישון, אלכוהול) ומחלות במשפחה ועוקבים אחר כל מידע קליני שמצטבר עליו במשך השנים.
מעקב שוטף אחרי תגובה לטיפול ותופעות הלוואי שפיתח תורם הרקמה לתרופות מסוימות, ביולוגיות או כימותרפיות, נוסף על הדגימות שנאספו, מקצר לחוקרים את זמן המעקב עד להופעת התוצאות ומסייע לחולים אחרים עם אותה אבחנה ומאפיינים ביולוגיים דומים. בעזרת המעקב אחר התורם אפשר לדעת אם יש תרופות מסוימות למשל שהמטופל הנוכחי לא יגיב אליהן ואילו תרופות יקלו עליו.

איך שומרים את הרקמות?
חותכים לחתיכות קטנות ומקפיאים בהקפאה עמוקה סמוך לכריתה ככל האפשר. שיטה זו מאפשרת שימור מיטבי של מרכיבי הרקמה.

כשמדברים על רפואה מותאמת אישית אנחנו מדברים בעצם על מותאמת לקבוצת אנשים?
אכן כן. מה שיודעים היום מבוסס על מחקר וידע על סדרות של חולים שאספו מהם דגימות כאלה ועקבו אחריהם לאורך זמן. על ידי השוואה בין החולים לומדים איך להתאים טיפול אישי למטופלים. למעשה מחלקים את האנשים לתת קבוצות על פי מאפיינים דומים. כיום תת הקבוצות האלה יותר ויותר קטנות כי יודעים לזהות יותר ויותר צירופים של מאפיינים שביחד נותנים מרשם יותר ספציפי לחולה שלפנינו.

אם כן, החולה שתרם את הדגימות למעשה לא נהנה מהתוצאות?
היופי שבפרויקט הזה הוא שהחולים מתחברים אליו למרות שהם יודעים שכרגע הם לא יקבלו תשובות שיעזרו לטיפול במחלתם. הם תורמים ידע לטובת המשפחה, החברה והידע הרפואי. נאמר להם במפורש שלא ברור מתי הדגימות האלה יעברו לידי חוקר שיזדקק להן. זה יכול לקרות גם אחרי שנים רבות. יש פה מעגל שאותו חולה שמטופל על סמך ידע מהעבר עוזר בתרומה שלו לחולה בעתיד.

האם אדם שתרם יכול בשלב מסוים לבקש את הדגימה לצרכים אישיים?
אם הדגימה עדיין לא נלקחה למחקר ולחולה יש צורך בה, היא תהיה זמינה כמובן. אם תהיה פריצת דרך שיכולה לשנות את הטיפול בו או בבני משפחתו באופן ניכר, המידע הזה יינתן לו, בתנאי כמובן שהמחקר יהיה כבר ברמה של שימוש קליני, כלומר כשכבר יש כלים לטיפול במחלה.

יש דוגמאות בשטח ליעילות הביובנק?
הביובנק בארץ צעיר, כך שעדיין אין דוגמאות לתוצאות, אבל דוגמה מוכרת להמחשה היא תרופת הארביטוקס לטיפול בגידולים ממאירים במעי הגס. אחרי פיתוח של התרופה והשימוש בה, התברר שיש סוג של מוטציה שניתנת לזיהוי ברקמת הגידול שמהווה סמן לתגובה לטיפול בתרופה זו. נמצא שהתרופה לא מועילה לאנשים שיש להם המוטציה הזאת, ולעומת זאת מועילה מאוד לאנשים שהמוטציה לא קיימת אצלם. ברגע שחילקו את החולים לשתי הקבוצות האלה, הייתה אבחנה ברורה מאוד במי כדאי לטפל בתרופה ובמי לא. זאת דוגמה לידע מחקרי שנולד ממאגר של ביובנק.



​ייעוץ רפואי: ד"ר רונית אלמוג, מנהלת היחידה לאפידמולוגיה וביובנק, הקריה הרפואית רמב"ם​ ד"ר רונית אלמוג, מנהלת היחידה לאפידמיולוגיה וביובנק, הקריה הרפואית רמב"ם