| | | | | בנובמבר 2006 התחלתי את הסטאז' בבית החולים רמב"ם. בהגרלת הסטאז' שנערכה שנה קודם לכן שיבצתי את בית החולים בעדיפות ראשונה. הסיבה לכך היתה רצוני להתמחות באחת ממחלקות בית החולים שאותה הכרתי עוד בהיותי סטודנט. היום בדיעבד, לאחר סיום הסטאז', אני יכול לומר בבטחה שנהניתי גם במחלקות שבהם ידעתי שאין ברצוני להתמחות.
תקופת הסטאז' היתה מענינת ומאתגרת, האווירה בבית החולים והיחס כלפי הסטאז'רים מצוין.
בכל בעיה שבה נתקלתי במהלך הסטאז' היה לי למי לפנות. דלתו של אחראי הסטאז'רים – ד"ר עזאם תמיד פתוחה, ולא היתה בקשה או בעיה שלא נענו .
יתרון נוסף משמעותי בבחירת בית חולים רמב"ם היא האפשרות לבחור מבין מחלקות החובה השונות. כך ניתן לבחור במחלקה ספציפית בה הינך מעונין להתמחות.בתקופת הסטאז' שהיתי במחלקת פנימית ב' ופנימית ג'.
בימים הראשונים לסטאז' התלוויתי לאחד המתמחים כדי שאוכל ללמוד את העבודה ועל מנת שתהליך ההסתגלות יהיה קל יותר. בהמשך לקחתי חלק פעיל בעבודת המחלקה, וקיבלתי אחריות כאחד הרופאים, מגובה תמיד בעזרתם של המתמחים והרופאים המומחים במחלקה. היחס שלו זכיתי מצד שני מנהלי המחלקות בהן שהיתי היה מעולה. הרגשתי שאני יכול לפנות אליהם בכל בעיה. בנוסף מכיוון שלמרבית הרופאים המומחים במחלקה ישנה תת התמחות בפנימית , ניתן היה בקלות להתייעץ עימם בניהול המקרים שהיו באחריותי.
הרמה האקדמית טובה מאד בשתי המחלקות, וכוללת דיוני מקרים בחולים מורכבים, קיום Journal Club אחת לשבוע והצגת מקרים המשותפת לכל הפנימיות.
לאחר ביצוע חודשי הפנימית עברתי למחלקה הכירורגית. שני חודשי כירורגיה כללית נעשים ברצף. היות ובית חולים רמב"ם הינו מרכז הטראומה העיקרי בצפון, מועברים אליו חולים מורכבים מכל בתי החולים באזור, ולכן החשיפה לניהול טראומה הינה רבה.
בחודשיים נוספים מחודשי החובה שהיתי במחלקת ילדים א'. השהות במחלקה ראויה לציון בעקבות יחסי אנוש מצוינים בין חברי הסגל. האווירה במחלקה נעימה ומקצועית. מהרגע הראשון הסטאז'ר במחלקה הופך לחלק בלתי נפרד מצוות המחלקה ונוטל אחריות בטיפול בילדים. הרמה האקדמית מעולה וכוללת דיוני מקרים על בסיס יומיומי עם מגוון רחב של מומחים בתחומים שונים, והצגות מאמרים אקטואליים מדי שבוע. בית החולים לילדים מרכז אליו חולים מכל הצפון - החשיפה והעניין רבים.
ברמב"ם ניתן לבחור כחלק ממחלקות החובה בין טיפול נמרץ כללי, מיון, ומחלקת הרדמה. אני בחרתי במחלקת הרדמה והשתדלתי במשך החודש שבו נכחתי בחדרי הניתוח להתנסות בפרוצדורות מנואליות כדוגמת אינטובציה, והחדרת קטטרים עורקיים וורידיים.
לסיכום, תקופת הסטאז היתה מוצלחת מאד מבחינתי, ועל כן אני ממליץ בחום על ביצוע הסטאז בבית חולים זה.
* כיום דר' משה לפידות הינו מתמחה במחלקת כירורגית חזה בבית החולים רמב"ם | |
| |
| |
| |
| | | | | ולאחר שביליתי 3 שנים ראשונות באינסוף מעבדות, חדרי הרצאות ותרגולים…
ולאחר שביליתי 3 שנים נוספות "קליניות", משתרך אחרי מדריך כזה או אחר, מתלונן על יותר מדי חולים ומעט מדי הרצאות או להיפך…
ולאחר שנותקתי מהמציאות היומיומית וביליתי חצי שנה בבית בתקופת בחינות הרישיון הזכורות ברעדה…
הגעתי כלאחר כבוד ביום הראשון של תקופת ההתנסות הקלינית, קרי הסטאז', עם תחושת הבטן, כי אני לא יודע הרבה, וגם את שאני יודע, אני יכול אולי להרצות אך לא לישם לחולה.
הימים הראשונים, לכולנו אני מניח, היו ימי הלם, רווי פלפיטציות וחרדות, הכל קשה ולא ברור, וכולם יודעים הרבה יותר ממך, ועדיין ברשימת החולים יש מספר שמות ששמך מתנוסס לידם, עליהם אתה אמון....בעתה.
אך זה נכון לכל סטאז'ר בכל מקום בעולם, וזו אולי הנחמה היחידה.
אט אט, עם מספיק הדרכה ורצון, אני מגלה כי לא ביזבזתי לחלוטין את זמני בפקולטה בקריאת אותם ספרים, וכי לאחר שנרכשת "התוכנה להמרת ידע תאורטי לפרקטי", כל העניין הופך למוכר יותר.
ומדוע בי"ח רמב"ם הוא מקום טוב עבור תקופת הסטאז' ?
אכן רופאים רבים מלמדים ומשקיעים אנרגיה בהסברים, ואכן הפעילות האקדמאית במרבית המחלקות מושרשת בשגרה היומיומית, ועבודת מחקר רבה נעשית, אך זו לא הסיבה העיקרית.
שכן בעיני, למידה היא פעילות אקטיבית, של הרודף אחר הידע, ולא פאסיבית, בביקורים מודרכים ושאר פעילויות מחלקתיות.
בי"ח רמב"ם ייחודי בעיני אל מול מוסדות אחרים בעיקר באוריינטציה האקדמאית המובנית, ובזאת אני מתייחס להגדרות המערכת.
ההתייחסות לסטאז'ר ברמב"ם הינה כרופא לכל דבר, הן במובן שחתימתו תקיפה על כל מסמך או כל הזמנת בדיקה, הן כי רשאי לכתוב הוראות טיפול תקפות, לקבל חולים, והן כי רשאי לעשות תורנויות במחלקות שונות כתורן ראשון כאשר תמיד במחלקה פנימית אחרת ובמיון ישנם רופאים הנותנים גיבוי מלא בתורנות מה שמגביר את תחושת הביטחון אצל הסטאז'ר. יתרה מכך, היחס של הצוות הרפואי על כל דרגותיו אל הסטאז'ר הוא כאל רופא לכל זכות וחובה. וזאת להדגיש, תחת פיקוח וייעוץ, כל אחד בהתאם לרמת העצמאות איתה חש בנוח, אך המערכת מאפשרת לך ביטוי מלא, המוגבל רק ע"י הסטאז'ר עצמו.
ולמרות שכולנו חושבים כי עדיף שמישהו אחר יחתום, וכי שולייתיות זו הדרך הבטוחה יותר, אני רוצה להצהיר ממקור ראשון כי כאשר אתה חתום, וכאשר ההחלטה היא שלך (בייעוץ עם הצוות הרפואי הבכיר יותר, אך שלך), גרף הלמידה הופך חד ותלול.
בראייתי האישית, יכולתי האישית לנהל מקרה, טיפול בחולה, החייאה, או כל מצב אלקטיבי או חירום, הכפילה עצמה עם כל תורנות בה שימשתי כתורן ראשון.
ודווקא עבורי, בעל הנטייה הכירורגית האישית, היה חשוב פי כמה שתקופת ההתנסות במחלקות הפנימיות תהיה אפקטיבית ופרודוקטיבית, שכן זה כל המטען היישומי בנושאים אלו שאשא עמי במהלך חיי.
וכך גם לגבי מחלקות הילדים והכירורגיה.
ולבסוף אסכם, כי לדעתי, בוגר תקופת הסטאז' ברמב"ם, שעשה את תפקידו נאמנה, מסיים תקופה זו מצויד היטב בכלים תאורטיים וישומיים בתחילת דרכו המקצועית, אותם כלים שמחד מתורגמים להצלת חיים, ומאידך מקלים על ההסתגלות לתקופת ההתמחות.
הרופא הטוב, הוא זה המעורה בשאר תחומי הרפואה, ובעיקר באושיות הרפואה כדוגמת הרפואה הפנימית, ילדים וכירורגיה, מעבר ליכולתו בתחום מומחיותו.
*כיום ד"ר אור כהן-ענבר מתמחה במחלקת נוירוכירורגיה בבית החולים רמב"ם | |
| |
| |
| |
|
|
|
|
|